גדרה היום חדשות המושבה גדרה
אולי יעניין אותך גם:
אילנה גריצווסקי, בת זוגו של מתן צנגאוקר השבוי בעזה, בשיחה על הימים הנוראיים בשבי החמאס ועל המאבק הבלתי פוסק להשבתו של מתן. בשבי
את תמונתה של אילנה גריצווסקי מכירים תושבי גדרה רבים לאחר שתמונתה יחד עם בן זוגה מתן צנגאוקר, בנו של ירון צנגאוקר תושב גדרה, הוצבה בשלטים רבים בחוצות המושבה לאחר אסון השבעה באוקטובר במהלך 52 הימים בהם שהתה בשבי חמאס.
בשיחה עם לי נעים מ N12, במסגרת פרויקט הפודקאסטים ‘בשבי’, מספרת אילנה בפירוט על הרגעים הקשים בבוקר החטיפה ועל התלאות שעברה ברצועת עזה בבתי מחבלי החמאס ששמרו עליה ובמנהרות בהן חיפשה את מתן ממנו נפרדה ברגעי התקיפה על ניר עוז.
הפודקאסט המלא – ממש כאן. האזנה מומלצת.
סיפורה של אילנה גריצווסקי – “עברתי לניר עוז כי אני אוהבת חיים רגועים”
אילנה גריצווסקי עלתה לבדה ממקסיקו לישראל כשהייתה בת 16. אחרי שירות צבאי וכמה שנים של מגורים באילת, היא החליטה לעבור לשדרות ופיתחה את עסק הקונדטוריה שלה ובמקביל עבדה במטעי הקנאביס הרפואי בניר עוז.
“בגלל שאני אוהבת חיים רגועים, לא התאים לי לנסוע כל בוקר 40 דקות לניר עוז, אז החלטתי לעבור לקיבוץ”.
את מתן צנגאוקר שעבד באחזקה בחברה הכירה לאחר שעברה לגור בקיבוץ ניר עוז וביקשה את עזרתו במשימות אחזקה לאחר המעבר לדירתה החדשה בקיבוץ.
“הייתי צריכה מישהו שיבוא לעזור לי להרכיב את כל הדברים בבית, אז הייתי מבקשת ממתן וככה נולד הקשר. בהתחלה לקח לי זמן בגלל הבדל הגילאים, אני בת 31 ומתן בן 24, אבל כשהכרנו יותר לעומק הבנו שיש לנו מלא דברים משותפים, ונהייתה זוגיות מדהימה”.
“אף פעם לא פחדתי מצבע אדום”
“אף פעם לא פחדתי מצבע אדום, ידעתי שיש צבא, ידעתי שתופסים רגע ויעבור. מאז שעשיתי עלייה אמרתי שאני רוצה קיבוץ, תמיד רציתי את החופש הזה, שהילדים יוכלו לרוץ חופשי, שום דבר לא יקרה.”
ביחד הם ניהלו חיים שלווים בניר עוז ונהנו לטייל עם הכלב שלהם בשטחים שלו ובסביבה הקרובה. כל זה השתנה ב-7 באוקטובר.
“זה לא היה צבע אחד”
“קמתי בבוקר, שתיתי קפה וסיגריה במרפסת ונתתי למתן להמשיך לישון כי היה צריך בהמשך הבוקר לנהוג לירושלים, ופתאום התחיל צבע אדום. בהתחלה המשכתי לשבת כי אנחנו רגילים לזה, אבל פתאום הבנתי שזה כבר משהו לא תקין”.
“אבל זה לא היה צבע אחד. משהו לא מציאותי. הבנתי שמשהו לא תקין. תפסתי את הכלב ורצתי לממ”ד להעיר את מתן.”
“את רק נכנסת לקבוצות של הקיבוץ, ואת רואה שכולם כותבים ‘הם אצלי, הם אצלי’, ואת שומעת שהם גם אצלך. מתן לא עזב את הדלת תוך כדי שהוא מדבר עם אמא שלו, אבל אני לא מצאתי צורך להעיר את המשפחה שלי במקסיקו, עוד מעט יבואו הצבא וייגמר האירוע.”
“הצליחו לפרוץ לנו את הדלת, ואז מתן פשוט זרק עליהם את כל הדברים שהיו בשידה, איפור, דאודורנט שלי בחדר והצליח לסגור שוב את הדלת, ואז הוא צעק לי לפתוח חלון, לראות שאין אף אחד ולקפוץ. פתחתי חלון, ראיתי שאין אף אחד וקפצתי, הכלב קפץ ומיד ברח ומתן קפץ אחריי. בהתחלה רצנו למרפסת האחורית של השכן שלנו והסתתרנו מאחורי שיח. ראינו שצד אחד כבוש לחלוטין על ידי מחבלים אז מתן אמר לי לרוץ לצד השני. באותו רגע אני כבר לא יכולתי לתפקד כי הבנתי שאין לי לאן לברוח, ואז איבדתי את מתן שרץ קדימה”.
בדיעבד למדה אילנה כי גם מתן נחטף על גבי אופנוע, אחרי שנתפס על ידי מספר מחבלים בני משפחה אחת, מתוך סרטון שהמשפחה החליטה לפרסם לפני מספר חודשים.
“משכו אותי מהשערות והרביצו לי”
אילנה החליטה להסתתר מתחת לשמיכה שמצאה, אבל מאוד מהר היא שמעה את המחבלים מתקרבים אליה.
“באו אליי משני הכיוונים, הגיעו חמישה חמאסניקים עם נשקים ופשוט משכו אותי מהשערות כדי להרים אותי וגררו אותי מהמרפסת האחורית, הצמידו אותי לקיר עם חנק כזה ורצו שאפתח להם את הטלפון שלי, אבל מרוב לחץ לא הצלחתי והם התחילו להרביץ לי ולכוון אליי נשקים. ניסיתי להגיד להם שאני ממקסיקו ואני כאן רק לעבוד ושאני אעשה כל מה שהם רוצים”.
“ראיתי בתים נשרפים, הקיבוץ נכבש. אין בית שלא פרצו אליו. שמעתי צרחות ויריות. ראיתי עזתים וחמאסניקים בכל הקיבוץ. שמו לי בד כדי שאני לא אראה, שרפו לי את הרגל עם אגזוז של האופנוע. קיבלתי מלא מכות אז איבדתי את ההכרה על האופנוע. העירו אותי עם שפריץ של בושם לאף ומים על הפנים.”
“גם אם יש עסקה את לא יוצאת”
הייתי לבד עם 20 חמאסניקים. באותו ערב העבירו אותה לבית נוסף של אחד החמאסניקים, שם אחד המחבלים נצמד אליה.
“הוא אמר לי ‘את ממש יפה, אז מפה את לא יוצאת ואנחנו נעשה משפחה ביחד. את כבר שלי, וגם אם יש עסקה את לא יוצאת’. ואני אמרתי לו ‘לא, GO HOME’.”
“כשהגיע הלילה, ברוך השם הוא הלך, אבל הוא גנב לי את כל התכשיטים”.
ביום השני לקראת הצהריים הביאו לדירה בה שהתה את ליאת אצילי, גם היא מקיבוץ ניר עוז שאותה לא הכירה לפני השבעה באוקטובר.
“פשוט חיבקתי אותה, כי הבנתי שלפחות אני לא לבד. החזקנו אחת את השנייה. היינו מדברות על המשפחות שלנו ועל הטיולים והארוחות שנעשה ביחד כשנצא מהשבי”.
“היינו בבניין הזה עשרה ימים בערך עד שיום אחד החמאסניק אמר לנו שצריך לקום ולרוץ כי הולכים לפוצץ את הבניין. הפרידו אותנו, לקוחו אותי קודם ואני הייתי צריכה לשחק אותה שאני האישה של החמאסניק השומר שלי. התחלנו ללכת ברחובות ואחרי 20 דקות שאנחנו הולכים ברחוב, התחילו לעבור טילים של חיל האויר מעל הראש ואני מסתכלת אחורה לראות את ליאת ולא רואה אותה.
ברחוב אין להם תאורה אבל יש אנשים שיושבים בחוץ, מעשנים נרגילה. כאילו אין מלחמה.”
“כשהגעתי לבניין אחר כולם יוצאים כי כולם יודעים שהגיעה פרס לבניין שלהם.
שיחה מרתקת על אילנה גריצווסקי שחיפשה בניר עוז שקט ושלווה והגיעה ל52 ימים בשבי חמאס. לחצו לפודקאסט המלא
“חודש ויותר עם אותם הבגדים”
אחרי כמה דקות הביאו לי את ליאת ועברנו שם לילה. לקראת שש בבוקר העבירו אותנו לדירה אחרת שבה שהינו 40 יום.
אילנה מספרת שהתנאים בשבי היו קשים. “ישנו על הרצפה על מזרונים דקים, לא הייתה לנו גישה לאוכל או מים, כל דבר זה רק דרך המחבלים. היה שירותים, לא הייתה מקלחת, הייתי עם אותם בגדים חודש בערך. לפעמים היה אסור גם ללכת לשירותים בלי שהסבירו למה, ותרופות לקוליטיס והאנמיה שלי לא קיבלתי עד שהתעלפתי, רק אז הביאו לי כמה כדורים של ברזל.”
“העברנו את הזמן במשחק דומינו, שיחות ביננו וניסינו גם לדבר עם השובים שלנו. הם אמרו שהם שומרים את המפתח לבית שלהם מ-48. הבנתי שאין לי מה להמשיך לדבר.”
לאילנה וליאת נתנו לצפות קצת באלג’זירה. “שמענו שמההתחלה הייתה הצעה לעסקה ושישראל מסרבת, זה כל מה שמשדרים שם. פעמיים ראיתי את העצרות וההפגנות ואמרתי לעצמי שלפחות העם כן איתנו, כי את הפוליטיקאים לא שמענו מדברים על החטופים וזה היה מייאש. עוברים הימים ולא מדברים וכל מה שאת שומעת בחדשות זה שיש עסקה אבל ישראל מסרבת”.
“מתן הגיע אלי בחלום ואמר לי שהוא בסדר”
בכל אותם ימים, היא כל הזמן ניסתה לגלות מה קרה למתן. “כל פעם ניסיתי לבדוק עם החמאסניקים, ולפעמים הם היו אומרים לי שבטח הרגו אותו והוא כבר מת. אני לא רציתי להאמין להם, כי בתחילת תקופת השבי מתן הגיע אליי לחלום. הוא אמר לי ‘ממי, אני פה, באתי להגיד לך להגיד לך שגם אני פה ואני בסדר’, נתן לי חזק שהרגיש אמיתי ומזה האמנתי שהוא חי”.
“דיברנו הרבה על אוכל, על אביב, בן זוגה של ליאת ועל מתן. היא לא ידעה מה קרה עם הילדים שלה ואני לא ידעתי מה קרה עם מתן. היינו שומרים על אופטימיות, דיברנו הרבה על התכניות שלנו מה נעשה אחרי שנשתחרר ביחד.
ליאת היא מדריכה ביד ושם והיא מורה להיסטוריה, עשתה לי סיור מודרך בעל פה ביד ושם. זה מצחיק, המקצוע היחיד שאין לי בו בגרות, הנכשל היחיד שלי היה בהיסטוריה אז נראה שההיסטוריה רודפת אותי. אז עשינו קצת היסטוריה, אני יכולה ללכת עכשיו לבגרות בהיסטוריה. היא שמרה עלי שאני הייתי מתעלפת ושהייתי נכנסת לרעידות.”
“משבע בערב ועד שבע בבוקר אסור היה לדבר. היינו קיימים בארבע וחצי כאשר הם היו מתפללים לנו על הראש והם היו שרים לנו את הקוראן כארבע שעות ביום.”
40 יום באותה הדירה, רק אני וליאת. משוחררת השבי ליאת אצילי
“מאוד רצו לדעת אם אני חיילת”
מדי פעם אנשי חמאס גם היו מגיעים לחקור אותן. “היה נכנס מישהו עם נשק, היו מכניסים אותי ראשונה וליאת נשארה בחוץ. שאלו אותי כל הזמן אם אני חיילת, ועניתי שאני השתחררתי לפני עשר שנים ושביבי הוא ראש הממשלה שלי, ושאני בכלל קונדיטורית וחקלאית. הם רצו לדעת מי חייל ומי לא, להבין כמה חיילים הם חטפו. שאלו אם אני עושה מילואים והבהרתי להם שלא.”.
מי משתחרר, מי נשאר
ביום ה-52 לשבי הודיעו לאילנה וליאת שהן משתחררות, ולקחו אותן לבית חולים נאצר בחאן יונס, שם הן פגשו את שני גורן ולנה טרופנוב.
“בבוקר באו להגיד לי ולשני שלוקחים אותנו לעוד מקום כי אנחנו משתחררות הביתה. ואז היה לי מאוד קשה להיפרד מליאת. איכשהוא בפנים ידעתי שאין סיכוי שישחררו אותי ולא ישחררו את ליאת שהיא אמא. אבל בסוף אמרו לנו שאנחנו לא הולכות הביתה אתם באות איתנו למנהרה.”.
רק שם, אילנה הצליחה סוף סוף לקבל מידע על מתן. “שאלתי את כל אנשי החמאס שם על מתן, בהתחלה לא הבינו מה אני רוצה ורק אחרי שעשיתי להם ככה עם השיער הבינו על מי אני מדברת ואז אמרו לי שכן, הוא פה. התחלתי לבכות ולהתחנן שיתנו לי לראות אותו, ואמרו לי שיתנו לי אחר כך. זה לא קרה, ועד הרגע האחרון לא הפסקתי להתחנן.”.
במנהרות הן התאחדו עם עוד חטופים מניר עוז – איתן הורן, דוד קוניו, עופר קלדרון וספיר כהן. “זה אנשים שאני יחסית קרובה אליהם. דוד קוניו עובד עם החברה שלי, ועופר קלדרון הוא אחד מהאנשים הראשונים שהכרתי בקיבוץ, הוא עזר לי להעביר את הספה שלי לדירה. איתן ודוד הם גם ארגנטינאים כמוני אז יכולתי לקשקש איתם קצת בספרדית בלי שהמחבלים יבינו. בכל תחנה שאת מגיעה את מתייעצת עם מי שהיה שם כדי לדעת עם אפשר לדבר ולמי אסור לפנות ועלול להתעצבן.”.
“השארתי מאחור את החברים שלי”
לפני השחרור צילמו אותה אוכלת ודרשו ממנה שתגיד תודה על שהתנהגתם אלינו יפה.
אחרי זמן מועט הודיעו לאילנה, ספיר ושני שהפעם הן באמת משתחררות. “התחלתי לבקש שוב שיתנו לי לראות את מתן לפני שאני הולכת, שיתנו להגיד לו שאעשה הכל כדי לשחרר אותו, אבל לא נתנו לי. הבטחתי לעופר, דוד ואיתן שאני אעשה הכל כדי שיחזרו למשפחות שלהם וגם ביקשתי שיעבירו את אותו המסר למתן, שאני אוהבת אותו ושהוא עוד יצא. זה היה מאוד קשה, לא הבנתי למה אני יוצאת והם לא. ידעתי שגם כשאני אצא חלק מהנשמה שלי יישאר שם כי השארתי מאחור את הבן זוג שלי ואת החברים שלי.”.
לאחר 52 יום שוחררה. מתן עדיין שם. כרזת מודעות לחטופים בגדרה אילנה גריצווסקי ומתן צנגאוקר
“כמו לדבר עם קיר”
ועכשיו, אילנה, שמעידה על עצמה שהיא בדרך כלל לא מעורבת בפוליטיקה – מוצאת את עצמה רודפת אחרי פוליטיקאים יחד עם אימו של מתן, עינב צנגאוקר שהפכה לסמל במאבק.
“לא דמיינתי שזה יגיע למצב שעוד מעט שנה. בתור חטופה אני צריכה לרדוף אחרי כולם כדי להיפגש איתם. המינימום הוא לבקש סליחה ולהגיד שאתם עושים הכל כדי להחזיר את החטופים, סליחה שחטפו אותך, סליחה שהפקרנו, ובמקום זה אני רודפת אחרים וצריכה להידחף לפגישות”.
אילנה נכחה בפגישה של ראש הממשלה נתניהו עם החטופות ששבו מעזה ויקיריהן עדיין בשבי ומספרת על האכזבה מהשיח איתו. “הוא מנותק לחלוטין, הוא לא יכול להגיד למישהיא שחזרה מהשבי שהוא גם עבר סדרת שבי בצבא. הוא לא באמת בא להקשיב, וכשאת שואלת למה הוא לא לוקח אחריות אז שרה נתניהו קמה ומאשימה את צה”ל. סיפרתי להם על מתן שהבן זוג שלי חטוף אבל לא נראה שאכפת להם, כאילו שאת מדברת עם קיר.”
“אנחנו לא מוצר בסופר, אין לנו מחיר. מדברים פה על חיים”
“העם איתנו, אם אנחנו נתאחד באמת כולנו נוכל להחליט. אי אפשר לתת לבנאדם כזה כוח. לא כל העם איתנו עדיין. עוד לא. כי הפכו אותנו למלחמה פוליטית אבל אנשים צריכים להבין שזו לא מלחמה פוליטית לא מעניין אותי פוליטיקה.”
“לא ישנתי כאשר שמעתי שנרצחו שישה חטופים. תמיד פחדתי שהמחבלים ירצחו אותי אבל תמיד ידעתי שאני שווה להם יותר בחיים. אבל כנראה עם כל האמירות של ביבי אז חמאס הבין שזה לא ישנה לו.”
“הפכו אותנו למלחמה פוליטית ואנשים צריכים להבין שזה לא ככה. ההפגנות קשות לי אבל אני מרגישה שאין לי אופציות והייתי רוצה שעוד אנשים יבואו, שיבינו שאנחנו לא מוצר בסופר ואין לנו מחיר. מדברים פה על חיים”.
בשבי עם אילנה גריצווסקי. להאזנה – הכנסו לקישור
הפודקאסט המלא – ממש כאן. האזנה מומלצת.
פודקאסט בשבי עם מרגלית מוזס, ‘קפטן מרגלית’ – ממש כאן.
להאזנה – לחצו על התמונה
