גדרה היום חדשות המושבה גדרה
אולי יעניין אותך גם:
עשרות מתושבי גדרה התכנסו בבוקר חמישי, 1000 ימים מאז השבעה באוקטובר, התכנסו בכניסה הדרומית לגדרה לעצרת 1000 הימים לשבעה באוקטובר
עצרת 1000 ימים. כחלק משורה ארוכה של אירועי ציון זיכרון ל 1000 הימים מאז השבעה באוקטובר, התקיימה גם בגדרה, במקום שכבר ראה מחאות והפגנות רבות מאוד, עצרת זיכרון ל1000 הימים.
במסגרת העצרת קיימו המתכנסים:
- עמידה מסביב ל’מעגל החיים והתקווה’ על המדשאה.
- התחברות ‘לשרשרת אנושית’ (קשורים באלבד אדום).
- צעידה, עם דגלים ושלטים, לאורך כביש 40.
- שירת התקווה ופיזור לעמידה בצומת שלנו לצלילי צפירות המכוניות החולפות.
“נזכור ולא נשכח”
יפעת ברנשטין נשאה דברים בפני המתכנסים בעצרת:
השבוע יצא לי במקרה, לחזור למקום שטיילתי בו ב-6/10/23. ב-6/10 יום שישי, טיילתי בעין בוקק. ב-6/10 הייתי מוטרדת כמובן, אבל מוטרדות שאפשר לשים אותה בצד ולטייל, מוטרדות שאפשרה עבורי רגעים של רוגע. השבוע, נזכרתי לרגע בתחושת הרוגע הזו. כבר 1000 ימים שלא הרגשתי אותה.
אם אבקש מכם להיזכר בתחושה שחשתם בשבעה באוקטובר, נגיד בצהריים, מניחה שתזכרו בבעתה שלפתה את גרוננו, מניחה שניזכר בלב הכואב, באימה שליוותה את שיחות הטלפון, בנחישות של ההתגייסות לעשות משהו.
בין ה -6/10 ל-7/10, עובר קו השבר של חיינו, שהיו שבורים גם קודם. 1000 ימים, 1000 ימים של מלחמה, אלף ימים של למעלה מ-2000 הרוגים, עשרות אלפי פצועים בגוף ובנפש, קטועי נפש שחלקם מתאבדים – רק השבוע התאבד אבא לשלושה, מאות אלפי ימי מילואים, קריסה כלכלית, 75% מילדי המילואימניקים בפוסט טראומה! חרדות גם במעגלים רחבים…מחירים קשים שנשלם שנים קדימה.
זוכרות שהיו לנו 251 חטופים? זוכרים שידענו מה שמותיהם? שהלכנו לישון עם דמותם במנהרה, שהתכווצה לנו הבטן כשראינו תמונות שלהם שלדי אדם, שלא יכולנו לחשוב אפילו על הפגיעות המיניות שהם עוברים? 46 מהם נרצחו בשבי! רק השבוע וסמוטריץ’ זקף לזכותו את חזרתם ונתניהו שנשאל מה השתנה בו מאז השבעה באוקטובר, אמר שהוא איבד משקל. הם אנשים ציניים ורעים. הם לא של ישראל. איבוד משקל זה מה שקרה לאביתר דוד ולעדן ירושלמי ולהחזיר חטופים, זה לא להצביע נגד עסקאות להחזרתם. אנחנו, העם, אנחנו הצלנו את החטופים. אותנו ראתה בטלויזיה ארבל יהוד אחרי 4 נסיונות התאבדות וכשראתה את המפגינים, החליטה לחיות. אותנו ראה טראמפ בסיקור החדשותי והבין שהעם בישראל רוצה את מה שביבי מפחד ממנו.
אלף ימים. ואף אחד מהממשלה לא לקח אחריות. אף לא אחד. הרמטכ”ל הרצי הלוי התפטר, אלופים התפטרו, ראש השב”כ רונן בר התפטר ורק בממשלה ריסקו את המילה אחריות. אף אחד מהם אפילו לא חושב להתפטר.
ההורים השכולים צריכים תשובות, איך ולמה נהרגו ילדיהם במסיבת הנובה. ההורים של ירדן ג’ורדי בוסקילה, קרוב משפחה רחוק שלי, רוצים לדעת איך הגיע ירדן מהמכולה בנובה לנקודה בה נרצח. ההורים של נורל ורויה מנצורי, רוצים לדעת מה קרה לשתי בנותיהן. כולנו רוצים לדעת, מה היתה תרומת מדיניות “חמאס זה נכס” לשבעה באוקטובר, כולנו רוצים לדעת למה פורקה יחידת צלצל במוסד, אנחנו תובעים לדעת למה היו רק שני גדודים בעוטף עזה בסוכות, מי שמר על צבי סוכות בחווארה, ולמה לא נשמרה כוננות מבצעית בגיזרה. יש לנו שאלות והממשלה המחרידה הזאת, מסרבת להקים ועדת חקירה ממלכתית – כזו שיכולה לחייב עדים להעיד ולחייב גילוי מסמכים. זו הועדה היחידה שמותר לה, ואנחנו יודעים למה הם לא ימנו אותה.
השבוע דיבר מחריב ישראל בערוץ הרעל והשחיל משפט זדוני – “מה שקרה לנו אחרי השבעה באוק’ זה שהפכנו מצבא עם מדינה למדינה עם צבא”. אתם מבינים? אני המסכן, רק 20 שנה רוה”מ, עשיתי מה שהרצי ובר כפו עליי…אני לא אחראי, זה אוסלו, זה ריבלין, זה היריבים של אבא שלי… לא צריך ועדת חקירה, הם יפמפמו לנו שהצבא אשם בלעדי ושרונן בר בגד. וערוץ ההסתה יפיץ את הרעל הזה.
אבל, זו צוואתם וזו בקשתם של הנופלים – לא נשכח, לא נסלח. לא לחמאס, לא לחיזבאללה, לא לאירן וגם לא לממשלת ישראל. לא ניתן להשכיח, לא נאפשר לסלוח. משפטי ניר עוז יקרו. נילחם שתוחלף הממשלה, נילחם שתקום ועדת חקירה ממלכתית, נילחם על הילדים שלנו שעדיין בלבנון ובעזה, נילחם שאוכלות מוות כמו סטרוק לא יבואו בקרבנו, נילחם ש”קומו” יעשו את הטקס הממלכתי לשבעה באוקטובר, עד שהמדינה תיקח אחריות.
היום, גם היום, אחרי 1000 ימים, נזכור ולא נשכח.
