הממציא

מערכת ‘מעיל רוח’ והחימוש הקטלני של כטב”מ הזיק נולדו בכלל בגדרה. ראיון עם בני לוי, מהממציאים המוכשרים של מערכת הביטחון

הימים הם ימי מלחמת עזה, מלחמה בה יחידות הצבא ומערכות הלחימה שלו מאותגרות באופן משמעותי על ידי אלפי הלוחמים של ארגוני הטרור ברצועת עזה ועל ידי ארגון החיזבאללה מצפון.

בין המערכות הותיקות הממשיכות להוכיח עצמן בשדה הלחימה בולטות מערכת ‘מעיל רוח’, מערכת הגנה אקטיבית להגנת כלי הרכב המשורינים והטנקים של צה”ל ומערך כלי הטיס הבלתי מאוישים של חיל האויר ובתוכו מטוסי הזיק שהיו מהראשונים בעולם להביא יכולות תצפית מתקדמות וחימוש קטלני על אותה הפלטפורמה לסגירת מעגל מהירה מזיהוי איום לתקיפתו.

רבים מהלוחמים המוגנים על ידי ‘מעיל רוח’ ומפקדי השטח הנעזרים רבות בסיוע של מערך הזיק לא יודעים שאת התודות הם בכלל חבים לבני לוי, תושב גדרה, אשר היה מהוגי הקונספט של מערכת ‘מעיל רוח’ וממובילי הפיתוח של החימוש הקטלני של הזיק.

התחלנו בהוכחת הקונספט של ‘מעיל רוח’ כבר בתחילת שנות השמונים

אנו נפגשים עם בני לקפה של בוקר במרפסת שטופת השמש שלו במרכז גדרה, בבית שבנה במיקום הטוב ביותר מבחינת הנוף הנשקף ממרפסתו לארבעת כיווני הרוח.

“הצורך להגן באופן אקטיבי על המשורינים שלנו התעורר עוד לפני מלחמת לבנון הראשונה. ידענו שהאויב מתחמש בטילי נ”ט, בעיקר מתוצרת רוסית, ורצינו למצוא פתרון שידע לשבש את הטילים ואחר כך גם לחסל אותם.

כשהפרויקט הזה נולד, בשנת 1980/1981 עוד לא קראו לו מעיל רוח, קראו לו אלפא סוד. שמענו על מערכת ‘ארנה’ של הרוסים שהיתה לה יכולת תאורטית להגן מפני טילים אופקיים בלבד ושכללנו את הקונספט להגנה המיספרית גם מפני טילים תוקפים מלמעלה.

3 שנים עבדתי על הפרויקט הזה כאשר המשימה שהוגדרה לנו היא להוכיח שניתן לגלות את טילי הנ”ט מוקדם מספיק כדי שאפשר יהיה לשבש אותם.

המשימה היתה אתגרית אבל הצלחנו, הצוות שלי ואני, לעמוד בה בכבוד כאשר סיימנו את התהליך בניסוי מורכב שקיימנו בדרום הארץ בהשתתפות מכ”מ של אלתא וירי של שלושה טילי טאו מטווחים רחוקים. הצלחנו להוכיח כבר אז שהגילוי של טילי הנ”ט יבוצע בטווח מספק כדי לאפשר את השיבוש שלהם ואפשר היה להתקדם קדימה.”

עשרות שנים של פיתוח

בתום שלב הוכחת ההתכנות למערכת העביר לוי, אשר עבר במפעל טילים של התעשייה האוירית, את ההובלה של הקונספט למפעל אלתא שהתמקד במכ”מ של המערכת.

“אחרי שהוכחנו שהרעיון יכול לעבוד נשאלה כמה זה יעלה.

בחישובים אופטימיים הגענו למספר שלפי טליק (האלוף ישראל טל), שהוביל אז קמפיין לבלימת כוונות לסגירת קו פיתוח וייצור המרכבה, אמור היה להיות כשליש מהמחיר שנקב בו טליק לטנק שלם. זה כמובן לא היה סביר והוציא לנו את האויר מהמפרשים והעברנו את הובלת הפרויקט הזה לאלתא.

רק אחרי שנים הבנתי שמחיר של טנק הוא הרבה הרבה יותר גבוה ובמחיר שטליק נקב בו לא ספרו את המנוע, את עבודת ההרכבה ועוד כמה דברים שמביאים את הטנק לעלות גבוהה משמעותית ממה שסיפרו לי אז.”

30 שנה מהוכחת הקונספט ליירוט המבצעי הראשון

לימים, לאחר הבשלת פתרון ההרג של טילי התקיפה הועברה ההובלה של פיתוח המערכת על ידי משרד הביטחון לחברת רפאל שאחראית על פיתוח פתרון ההרג.

במקביל התפתחה מערכת בעלת קונספט דומה שנבחרה להגנה על נגמ”שי האיתן ודחפורי ה-D9 של צה”ל, מערכת ‘חץ דורבן’ של תע”ש.

חלפו עוד שנים ארוכות עד שהמערכת הגיעה לבשלות, פותחה והותקנה על המשורינים של צה”ל כאשר היא מיירטת מבצעית לראשונה טיל נ”ט שנורה לעבר טנק ישראלי ליד ניר עוז במרץ 2011 והוכיחה עצמה בהיקפים נרחבים הרבה יותר במהלך מבצע ‘צוק איתן’ בשנת 2014.

מאז הותקנה המערכת על מערכים משורינים רבים של צה”ל והפכה למרכיב הכרחי בכל משוריין חדש שנכנס למערכה ואף נמכרה לצבאות ידידותיים מרכזיים נוספים.

פרס ביטחון ישראל למערכת מעיל רוח

על התרומה האדירה להגנת הכוחות המתמרנים של צה”ל זכו המפתחים של המערכת בפרס ביטחון ישראל לשנת 2014.

לוי, אשר סיים את חלקו במעיל רוח בשלבים מאוד מוקדמים של הוכחת הקונספט, לא היה הפעם חלק מהצוות שקיבל את הפרס:

“כששמענו שהמערכת זוכה בפרס ביטחון ישראל שמחנו מאוד על הצלחתה החשובה. נפגשנו שלושה, חזי גריזים שהוביל לאורך שנים את הנבטת המערכת באלתא, שלמה גולד שהיה הקפ”ט של המערכת ואני וטפחנו זה לזה על השכם.

היום זה כבר מאוד ברור שמערכת מעיל רוח היא הכרחית לכל כוח מתמרן. טילי התקיפה למדו לחדור כל שיריון ואי אפשר כבר להתבסס על שיריון פאסיבי בלבד ומערכת הגנה אקטיבית לכל נגמ”ש וטנק היא הכרח המציאות הקרבית בשדה המלחמה המודרני, הכרח שהיה לי הכבוד להיות אחד מראשוני העוסקים בו לפני למעלה מ40 שנה.”

טנק מרכבה סימן 4 עם מערכת מעיל רוח (בצידי הצריח), תמונה: ויקיפדיה

עם זיק בעיניים, השמיים הם הגבול

שנים ארוכות שחיל האויר וחיל התותחנים מפעילים זה לצד זה את מערך הזיק. מערך של כלי טיס מאוישים מרחוק אשר הפך עם השנים להיות אחד ממרכיבי התצפית והתקיפה המרכזיים בשדה המערכה הישראלי.

רק בשנת 2022 אישרה הצנזורה הצבאית לפרסם שצה”ל משתמש בכלי טיס בלתי מאוישים לביצוע תקיפות בשטח האויב ומשתמש ב”זיק” לביצוע סיכולים ממוקדים, תקיפות ברצועת עזה ובביצוע נוהל ‘הקש בגג’, נוהל שבו תוקפים על ידי זיק בטיל עם ראש קרבי החמוש ברימון הלם בלבד ונועד להזהיר את יושבי המקום מתקיפה עתידית שתתקיים בקרוב.

במהלך מלחמת ‘חרבות ברזל’ נרשמו עד כה מאות רבות של תקיפות מוצלחות של מערך הזיק ברצועת עזה ובלבנון כאשר מערך כלי הטיס המאויש מרחוק מזמזם מעל ראשם של ארגוני הטרור ללא הפסקה, מאתר את המחבלים מיד כאשר הם יוצאים ממחבואם ומאפשר תקיפה מהירה על ידי אותו הכלי שאיתר את האיום הנדרש לסיכול.

מפקד יחידה 5252 של חיל התותחנים, סא”ל א’ התגאה כבר בתחילת המלחמה על ההישגים שרושמים אנשיו בעזרת החימוש שפיתח לוי:

“זאת הפעם הראשונה באמת שהיחידה שלנו ממלאת את ייעודה”

קטלני, קל משקל וזול

את פיתוח החימוש של מערך הזיק הוביל בני לוי כחלק מתפקידו במפעל טילים של התעשייה האוירית.

“הפיתוח לא החל כדי לאפשר את מה שקוראים היום ‘סיכול ממוקד’. כשהתחלנו עם זה בכלל לא היה המושג הזה.

בשנת 82 אחרי מלחמת לבנון הראשונה, הייתי כבן 40 וכבר זכיתי אם אפשר לומר כך להיות עד ל7 מלחמות בימי חיי. הגיע הזמן מבחינתי לפצח את השאלה איך גומרים מלחמות מהר.

האנגלים ספגו במתקפה על לונדון מעל ל 30,000 הרוגים ולא נכנעו. הגרמנים ספגו בין 100K ל 250K בדרזדן ולא נכנעו. היפנים ספגו בטוקיו 185K הרוגים בתקיפות על טוקיו שהיתה בנוי המעץ ונשרפו חיים ולא נכנעו. רק 2 פצצות אטום הפסיקו את מלחמת העולם הראשונה, לא בגלל הנזק הישיר אלא בגלל ההלם שהם גרמו ליפנים.

הבנתי שהמפתח לקיצור המלחמה הוא למצוא את הדרך לגרום לאויב להכנס למצב של הלם. אמרתי לעצמי שצבא שתוקף אותנו מורכב מחטיבות בחזית ואוגדות הרבה פחות מוגנות בעורף האויב. אם נצליח לחסל אוגדה ביום יומיים במקום בחודש לחימה רצוף זה מה שיגרום להלם בקרב האויב.

הבעיה היתה למצוא את האויב ואז לשלוח אליו מטוסי קרב שיביאו למקום מספיק טונות של פצצות כדי להרוג את האויב. באותה תקופה היה מקבל שכדי לחסל טנק צריך פצצה של 250 קילו. אני טענתי שאפשר לחסל טנק גם בפצצה של 2.5 קילו אם אתה פוגע בטנק ‘בול בפוני’.

השאלה היתה איך עושים את זה והתשובה היא מל”טים עם פצצות קטנות. והיה חשוב שזה יהיה זול כדי שלא נפשוט את הרגל. לקח עוד 10 שנים להוכיח שזה אפשרי.”

זיק בעיניים. מטוס ההרמס 450 (זיק, מקור: ויקיפדיה)

“עשיתי אחד ועוד אחד”

בימים ההם התעשייה האוירית פיתחה מטוס מאוד מיוחד שקראו לו קונדור. הרעיון היה במקום לחזור לנחיתה עם הקלטות הוידאו כפי שהיה מקובל עד אז, לשלוח את הוידאו לאחור כדי שמטוסי התקיפה יוכלו לקבל בזמן קצר את נתוני התקיפה ויגיעו לתקוף את המטרות מהר יותר.

“כששמעתי על הקונדור עשיתי מיד אחד ועוד אחד והצעתי שהמטוס שיש עליו את הסנסור כבר יביא בעצמו את החימוש לתקיפה ובכך נקצר משמעותית את זמן ‘סגירת המעגל’, אבל אף אחד כמעט לא האמין לי שזה אפשרי.

עשיתי קצת חשבונות והוכחתי שהרעיון הזה יכול לעבוד ושינינו את השם של הפרויקט מקונדור לפיגיון, לא רק ציפור חדת עין אלא גם כלי תקיפה ארוך טווח.

בשנת 1983 הגיעו מחיל האויר לאריה הרצוג, שהיה אז מנהל המפעל שלי, ודרשו שתתבצע בדיקת התכנות מלאה לקונספט הזה אבל אני הייתי עסוק בכלל בהוכחת הקונספט של ‘מעיל רוח’.

אריה הבין שככה זה לא ילך ושלח אותי הביתה. אמר לי אתה הולך עכשיו הביתה ולא חוזר עד שאתה גומר את העבודה.

ישבתי כאן בבית בגדרה ברחוב ז’בוטינסקי, שבועות ארוכים, פיתחתי את החישובים ובדקתי את המספרים. חזרתי למפעל רק אחרי שהיה בידי ספר של 400 עמודים שבשורה התחתונה שלו תשובה חיובית ביותר לבדיקת ההתכנות. הוכחתי שאפשר לפתח כטב”מ שישא גם את הסנסור האופטי למציאת המטרות וגם את החימושים עצמם שיתקפו את המטרות מיד אחרי שיאותרו.”

כדי לעמוד באתגר משוגע צריכים לעשות דברים משוגעים 

בעקבות בדיקת ההתכנות תעשייה אוירית מקבלת הזמנה לפיתוח המערכת ויוצאת לתהליך פיתוח מורכב של החימוש.

“האתגר המרכזי בפיתוח של החימוש היה איך להגיע לטיל שהוא גם קל משקל וגם מספיק זול כדי לאפשר הצטיידות של חימושים רבים הנדרשים כמענה לצורך הכל כך רחב בצה”ל.

כדי לענות לאתגר המשוגע הזה היה צריך לעשות צעדים משוגעים לא פחות.

למרות שכל המומחים טענו שאני לא אחראי בלשון המעטה שילבנו בחימוש מרכיבים עשויים פלסטיק שאפשר להוריד גם את המחיר וגם את המשקל. בחרנו ברכיבים תעשייתיים למרות שבזמנו זה היה מאוד לא מקובל וגם בזה פרצנו דרך להרבה מערכות שבאו אחרינו ושילבו רכיבים שכאלה. היום זה כבר מאוד מקובל.

הלכנו למפעל פלסטיק בקיבוץ רביבים וביקשנו הצעת מחיר למנה הראשונה של החימושים. הם רצו לזרוק אותנו מכל המדרגות כי זה היה כאב ראש עצום בשביל עבודת ייצור של שבוע עבודה. רק אחרי שנתתי להם שם נאום חוצב להבות על כמה חשובה הפעילות למאמץ הציוני הם הסכימו לעשות את זה ומזכירים לי עד היום את הנאום הזה שבעקבותיו עד היום הם מקבלים הזמנות של אלפי רכיבים.

כדי לפתח את הראש הקרבי הלכנו במקביל על פיתוח של שני סוגים כי לא הצלחתי להכריע בין הדוקטורים, של מי יהיה יותר מוצלח.

שפת התכנות שבחרנו לקודד בה את החימוש היתה שפה מאוד מקובלת בצבא האמריקאי באותם השנים אבל מהר מאוד הודיעו לי המתכנתים שהחומרה שיש לנו בחימוש לא עומדת בעומס החישוב והפרויקט צריך להיסגר.

לא התייאשתי וכינסתי ועדת מומחים שירדה לעומקו של הקוד ומצאה שהמתכנתים שלנו עשו עבודה לא יעילה וצרכו כמויות לא נדרשות של זיכרון וכוח חישוב. הצלחנו להתכנס לאותן הדרישות ללא החלפת המחשבים בחימוש והפרויקט ניצל.

אפילו בצבע חסכנו. מחלקת הצבע של תעשייה אוירית רצתה ממני 14 שעות עבודה לכל חימוש כדי לצבוע אותו כמקובל. זה היה מוגזם מבחינתי והעלה את העלות של החימוש משמעותית. אמרתי להם שאם ככה החימוש הזה יישאר ללא שום צבע וככה זה עד היום. ערום מצבע וקטלני.”

ילד בן 10 לחץ על הכפתור האדום

שלבי הפיתוח מתקדמים והמערכת מגיעה לבשלות המאפשרת מבחן גמר, ירי החימוש על טנק ובדיקת האפקטיביות והקטלניות של החימוש.

הגיע הרגע הגדול. ארנס שהיה שר הביטחון שלח את טליק לבחון את הפרויקט בתעשייה האוירית.

מתכנסים בחדר דיונים גדול, כל המנהלים הבכירים ואני הקטן בכסא בקצה החדר ומציגים לו את הפרטים שהתמקדו במל”ט עצמו.

אחרי כמה שעות של דיונים טליק עוצר את הדיון ושואל לגבי החימוש, בעיקר עניין אותו כמה מ”מ שריון הדבר הזה ידע לחדור.

בשלב הזה כולם שותקים כי רק אני מבין בחימוש עצמו ועונה לו לגבי עומק החדירה של השריון שנשיג עם החימוש שלנו. עד היום אני זוכר את התשובה שלו. הוא אומר לי בטליקית טיפוסית ‘אינגלה, אתם לא מבנים בזה כלום כי התחשבתם בפלדה רגילה ולא בפלדת שריון.’

למחרת אני מקבל טלפונים היסטריים ממשרד הביטחון שמבשרים לי שטליק הנחה שבתוך שבועיים עושים ניסוי להוכחת חדירת השריון של החימוש, ניסוי שבדרך כלל לוקח חצי שנה להרים אותו.

לשמחתנו היו לנו כמה אבי טיפוס מוכנים והתייצבנו לניסוי שהתקיים באחד מהמתקנים של חיל החימוש במרכז הארץ.

אני מגיע לניסוי ומפגישים אותי עם הסופר עמוס עוז. מסתבר שהוא היה מיודד עם טליק והביא את הבן שלו שחגג באותו יום יומהולדת 10 לניסוי החשוב. אני זוכר שבזמן שהמתנו שם עמוס מספר לי שלוקח לו 3 שנים לכתוב ספר, אמרתי לו שלוקח לי 15 שנה לפתח מערכת.

מכאן לכאן, הבן של עמוס עוז זכה בכבוד ללחוץ על הכפתור ששיגר את החימוש שלנו וחדר את השריון של טליק עוד יותר עמוק ממה שאני הערכתי והתחייבתי בפניו  באותו הדיון. טליק מאושר עד הגג ואני הופך לאיש הקשר המקורב ביותר לטליק בתעשייה האוירית.

מכרז הזיק מצליח להפתיע

לאחר הניסוי המוצלח מערכת הביטחון יוצאת למכרז כדי לבחור את הקבלנים שייצרו את פרויקט הזיק על מטוסיו וחימושיו.

בתעשייה אוירית זלזלו במכרז כי חשבו שאין להם שום מתחרים בתחום כלי הטיס הבלתי מאוישים. בעל חברה ‘חץ הכסף’ הציע לנו במפעל טילים להגיש הצעה נגדית להצעת מפעל מל”ט על בסיס היכולות שיש אצלו לבניית מל”טים. מנכ”ל תע”א לא הסכים לתחרות פנימית בתוך החברה וזה אילץ את בעל החברה למכור את ‘חץ הכסף’ לאלביט. אלביט לקחו את אביאם סלע כיועץ, הגישו הצעה נגדית וזכו במכרז של המטוס עצמו.

אלביט כמובן ניסו גם להגיש הצעה נגדית לחימוש אך ההצעה שלהם היתה מאוד לא רצינית והחימוש שאני הובלתי את הפיתוח שלו זכה במכרז.

יצא שהקבלם הראשי ויצרן המטוס הוא אלביט, משגר הטילים הוא של אלביט בעזרת קבלן חיצוני שלהם והסנסור האופטי והחימוש הם שלנו בתעשייה האוירית.

מחיר בלתי נתפס

גם לאחר השלמת המכרז נותרו מכשולים בדרך לייצור הסדרתי של מה שהפך לימים מהנשקים הנפוצים ביותר בצה”ל.

עמרם מצנע היה אז ראש אג”ת. יום אחד הוא קורא לי ולמנהל שלי למשרדו וטוען שאין מצב שנעמוד במחיר היעד שעליו הכרזנו במכרז, הוא טען שאמרו לו שזה יעלה פי 10. הרגענו אותו והסברנו לו איך אנחנו מתכוונים לעמוד במחיר היעד האתגרי וכך אכן היה. כל השאר היסטוריה כי החימוש הזה עובד עד היום ומיוצר בכמויות גדולות מאוד ואחראי על חלק גדול מאוד מההצלחות של צה”ל.

אני שומע היום שהמפעילים של המערכת טוענים לכ-98% הצלחה בהפעלת החימושים האלה. אני חושב שזה אפילו יותר טוב ממה שדמיינתי באותם ימים של חישובים ראשונים לפני 40 שנה בדיוק כאן בגדרה.

הזיק בעיניים היה ונשאר

כיום עסוק בני לוי בעיקר בטיפוח גינתו רחבת הידיים ועמוסת עצי הפרי ואף קיבל תעודת ‘גנן מוסמך’ מידי חבריו שרואים בו מומחה רציני גם בתחום הזה שתופס נתח מזמנו מאז פרש מהעיסוק הבטחוני לפני כעשור.

את תעודת ‘גנן מוסמך’ תלה בביתו לצד התעודות עליהן הוא מתגאה במיוחד לאורך הקריירה רווית העשייה שלו במהלכה זכה בפרס ביטחון ישראל פעמיים, הפעם האחרונה בתחילת שנות ה-2000 על חלקו בפרויקט הזיק.

כשמדברים עם בני על הימים ההם, על ההישגים ועל הקשיים, על האתגרים ועל האנשים שצעדו לצידו לאורך הדרך, אפשר רק להתפעם מהזיק בעיניים שהיה ונשאר בעיניו של הממציא.

יישר כוח

WALL OF FAME. קיר התעודות בביתו של בני לוי

נוף ראוי לבעליו. הנוף ממרפסת ביתו של בני לוי

הממציא מגדרה, חתן שני פרסי בטחון ישראל בני לוי, לפני ימים אחדים בביתו בגדרה