אילן אסייג, צלם תושב גדרה, לא עזב את העדשה מרגע פתיחת המלחמה. מלחמה מאחורי העדשה
אילן אסייג מצלם מלחמה. המלחמה בדרום מטלטלת את כלל תושבי המדינה הצמודים אל מסכי הטלוויזיות ואל העיתונים המקוונים, הדוחפים אלינו את סיפורי המלחמה ואת התמונותיה המזוויעות בזמן אמת.
מי שמביא אלינו את התמונות הם צלמים אשר חלקם נמשכים אל הסכנות ורצים לצלם את מראות המלחמה, קרוב ככל שהצבא מתיר, מהר ככל שרגליהם נושאות אותם אל זירות הנפילות ואל החזית.
“אנחנו מחפשים תמונות אנושיות”
אחד מהנמשכים אל האקשן, צלם הארץ, הוא אילן אסייג, תושב גדרה אשר מאז פרוץ המלחמה חוזר שוב ושוב אל זירות הלחימה.
משה גלעד מהארץ יצא לעשות כתבה על הצלמים של המערכת ושאל את אסייג מה הוא בדיוק מחפש כאשר הם נפגשים באשדוד.
“דברים שאפשר להגיע אליהם — צבא או נפילות, אבל הרוב חסום. המערכת צריכה חומרים מהיום כמו חיילים, טנק, גם תותח שיורה זה סבבה. כרגע אנחנו מחפשים תמונות אנושיות, כמו תמונת הנשיקה ששלחתי לך מתחנת הרכבת באשקלון”.

מחפש תמונות אנושיות. זוג חיילים בנשיקת פרידה בתחנת הרכבת של אשקלון. צילום: אילן אסייג
“תפסתי את עצמי שלא אכפת לי”
כמה סיכון אתה לוקח?
“ביקשו לא לרדת מהכביש הראשי, אבל אם לא תרד מהכביש אין לך כלום. נהרגו פה בדרום שני צלמים והאנשים שבורים. בשבוע שעבר ישבתי במכונית באמצע מטח מטורף של רקטות על אשקלון, ושלחתי תמונות למערכת. פתאום תפסתי את עצמי שלא אכפת לי. נכנסתי לאיזשהו קטע פסיכי ואמרתי לעצמי שאני חייב להתנער מזה. העיתון הציע לי טיפול פסיכולוגי, אבל בינתיים לא הלכתי”.

גדרה היום חדשות המושבה גדרה

