תושבת גדרה על הטריק שהוציא מאות נשים מהקיפאון, שווה הרבה יותר מאלף מילים…
מאת טל הורוביץ, תושבת גדרה.
אומרים שתמונה שווה אלף מילים, אבל המודל שאני הולכת לחשוף בפניכם, שווה הרבה יותר מתמונה אחת, הוא הפיתרון לתקיעות שכולנו חווינו ואולי עדיין חווים במלחמה הזו.
בשבוע הראשון של המלחמה, התבטלו לי 3 הרצאות ו-5 פגישות עם לקוחות חדשות. בשביל בעלת עסק זו חתיכת מכה נוספת לזו שנחתה על כולנו בשבת השחורה, והקיפאון, הוא לא איחר להגיע.
איך אני אתאר את זה במילים יפות?
בנוסף לפחד הקיומי והקיפאון שכולנו חווינו, חוויתי פחד קיומי כלכלי, וכמו דומינו ראלי כל הקלפים והתכניות שלי נפלו אחת אחרי השנייה. אבל אחרי יומיים בערך, החלטתי שזהו, אני לא מסוגלת לשבת ולא לעשות כלום.
כשכל מי שאני מכירה קפא במקום ועצר, אני פתחתי מפגשי זום חברתיים לשיתוף והכלה אחד של השני, אנשים זרים זה לזה עלו והתחילו לדבר, לשתות את הקפה ואפילו לאכול צהריים ביחד, ובינתיים אני מצאתי ומידלתי את מה שעזר לי יותר מכל לצאת מהקיפאון ולהתחיל לשנות “וייב”.
לכתוב בלי לעצור
נעים להכיר, קוראים לי טל הורוביץ, אני מאמנת נשים ונערות, מגשימה להן חלומות בדמות ביטחון עצמי אמיתי שאינו תלוי בדבר, מלמדת אותן את האסטרטגיות והכלים לפיתוח האושר, וגם מנחת סדנאות כתיבה אינטואיטיבית.
בואו נדבר על כתיבה.
כתיבה אינטואיטיבית היא כתיבת רצף, כזו שמתחילים ולא מפסיקים או עורכים תוך כדי. יש לה 3 כללים ברורים: אין הפסקות, אין עריכות ואין שיפוטיות עצמית בזמנה או אחריה. הדף סופג הכל, סובל הכל ומאפשר לנו להוציא החוצה את כל מה שהפה והלב לא מסוגלים לבטא בקול.
“הכתיבה הצילה אותי”
כשהתחילה המלחמה, הכתיבה הצילה אותי. זה התחיל בדפים שלמים של מילים שלא בהכרח היו קשורות אחת לשניה, תחושות, רגשות, תמונות וזיכרונות מההווה המתרחש, ואחריו תמיד חשתי שקט. שחרור רגשי שעזר לי לחזור לעצמי, אפילו קצת.
ביום השישי והשביעי למלחמה, מצאתי שהמחברות שלי התמלאו במחשבות על היום שאחרי המלחמה, מטרות שהייתי רוצה להשיג כשכל זה ייגמר, יעדים שאני מתכוונת לעשות הכל כדי להשיג, בעסק, בחיים האישיים ועם המשפחה שלי כמובן.
המטרה של הכתבה הזו היא להנגיש לכל מי שקורא אותה ללמוד איך אפשר לכתוב כדי לזוז מהמקום בו מרגישים תקועים, לשנות כיוון חשיבה או הסתכלות ולהצליח לקבל זווית חדשה על המצב הקיים.
הפעולות הן די פשוטות:
- כתיבה חופשית אינטואיטיבית, ניתוק של לפחות שעה-שעתיים מהטקסט שיצא מאיתנו, חזרה ושיקוף עצמי של מה שעלה ממנו, שיתוף של 3 אנשים קרובים ומחויבים אלי – בני הזוג, משפחה, חברים, קולגות או איש מקצוע שמלווה אותנו אם יש כזה. כל אחד ומה שמתאים לו, לזה אין חוקים.
- אחרי השיתוף, בין אם נתתם להם לקרוא ובין אם רק בשיחה בינכם, יעלו שאלות, דיוקים, הכוונה ותמצאו גם את התשובות למה שמעסיק ומטריד אתכם. תבדקו אותי, זה עובד.
- הדבר הכי חשוב לביצוע אחרי השיתוף, הוא המשך הכתיבה בזמן שנוח לכם, כדי להמשיך לתרגל ולהעמיק עם עצמכם. תשאלו את עצמכם לאן מכאן, מה הדבר שתרצו לעשות, ותוך כדי הכתיבה יבואו התשובות.
ועכשיו, לסיפור האישי שלי…
אם בתחילת המלחמה, הרגשתי קיפאון וחוויתי ביטולים, אחרי שבוע בדיוק, חזרתי לעשייה.
מצאתי לעצמי את 3 האנשים הנכונים לשיתוף והתחלתי לעשות איתם “פינג-פונג” של כתיבה ושיתוף שהתחיל ריגשי ומשחרר והמשיך להצבת מטרות, פשוטות ככל שיהיו שאני רוצה להשיג עכשיו, ובעוד חודש, ובעוד 3 חודשים ובעוד חצי שנה. בהתחלה המטרות היו רחוקות כמו סוג של פנטזיות ואחרי כמה ימים מצאתי שהתחלתי לחשוב על הכאן והעכשיו, מה הפעולה הבאה שאני יכולה לבצע שתקדם אותי, מי יקדם ויעזור לי ומה אולי דווקא עכשיו כדאי להרחיק.
אנחנו אוטוטו חודשיים לתוך המלחמה. העסק שלי ושל כל הנשים שסביבי ממשיך לגדול, להתפתח ולהתקדם דווקא בימים האלו. ההבנה שלמרות הכל ועם הכל, צריכים אותנו ואת השירות שלנו.
כל אלו תובנות שנפלו והכפילו את הכוח שלהן בחיים שלי ושל אחרות, דווקא בתקופת הלחימה.
נסו בעצמכם
הכתיבה היא הכלי שעוקף מחסומים רגשיים ורציונליים, הוא נכנס אל תת המודע ומוציא החוצה את כל מה שפחדנו להגיד.
ב-5 שנים האחרונות פיתחתי ודייקתי את המודל הזה, שכבר עזר והוביל לפיתרון של מאות משברים שלי ושל נשים נוספות. ודווקא מלחמת חרבות ברזל, הביאה אותה לכדי שימוש הכי שכיח מכל הכלים הנוספים שיש באמתחתי.
חברים זה עובד! תנסו בעצמכם.
על הכותבת ומפתחת השיטה:
טל הורוביץ. “המנטליסטית”, מאמנת מנטלית, מרצה ומנחת סדנאות לפיתוח ביטחון עצמי והעצמה, באמצעות כלים מעולם האימון המנטלי, NLP, פסיכולוגיה חיובית, פילוסופיה וכתיבה אינטואיטיבית.
טלפון: 052-5777024
אינסטגרם: https://www.instagram.com/talhorovitz/
מייל: horovitztal@gmail.com
(בשער: טל הורוביץ, ברחוב הבילויים)

המודל שלך הוא נפלא! אני כותבת אינטואיטיבי הרבה אבל הכיוון של לשתף 3 אנשים, להניח לטקסט ואז לחזור אליו הוא יכול לשנות לגמרי את התחושה הפנימית.