גדרה היום חדשות המושבה גדרה
אולי יעניין אותך גם:
נשיא המדינה הכריז על מקבלי אות נשיא המדינה לגבורה אזרחית. רשימת המעוטרים, ובינהם ליאון ז”ל ועומר בר מגדרה, ממוקדת בגבורה האזרחית שנגלתה בשבעה באוקטובר
נשיא המדינה, יצחק הרצוג, הודיע בימים האחרונים על רשימת מקבלי עיטור ‘אות הנשיא לגבורה אזרחית’, אות אשר יחולק מיד לאחר שמחת תורה, שנה בדיוק לאחר אסון השבעה באוקטובר לפי הלוח העברי.
בטקס, אשר ייערך בבית הנשיא בירושלים, יקבל את העיטור גם עומר בר מגדרה בשמו ובשם אביו ליאון בר ז”ל אשר נהרג במהלך המאמץ המשותף שלהם לחלץ אזרחים וגופות אזרחים משטח הקטל בדרום בשביעי ובשמיני באוקטובר.
גיבורים על מלא
ליאון ז״ל, תושב גדרה, ועומר בנו, תושב תל אביב, הצילו יחד עשרות אזרחים מהקרבות בשדרות ומהטבח בפסטיבל ה״נובה״ ב-7 באוקטובר 2023. ליאון ז״ל, אלוף משנה במילואים, יצא מביתו שבגדרה במטרה לחלץ פצועים ולהציל חיים בעוד שהוא נוסע אל עבר התופת ומחלץ צעירים שנמלטו מפסטיבל ה״נובה״ כך, במספר סבבי הצלה שונים, הוא מחלץ כ-60 נשים וגברים, למקום מבטחים. למחרת, ב-8 באוקטובר ליאון יצא שוב, הפעם יחד עם בנו עומר, במטרה לאתר ניצולים ולסייע לזק״א באיתור גופות.
בדרכם חזרה הביתה הבחינו ליאון ועומר ברכב משטרתי ירוי, ועצרו על מנת לבדוק אם יש צורך בחילוץ וסיוע, אך בפועל הם נתקלו במחבל חמוש שהסתתר ברכב – המחבל ירה בליאון ועומר. השניים נפצעו אך ליאון לא שרד את הפציעה הקשה ונהרג.
אות הגבורה הגבוה ביותר
״אות נשיא המדינה לגבורה אזרחית״, נוסד על ידי נשיא המדינה יצחק הרצוג, על רקע סיפורי הגבורה הרבים והבלתי נתפסים של אירועי השבעה באוקטובר. לצד המחירים הכבדים מנשוא שגבתה המתקפה, נתגלו במסגרתה, כבר מן הרגעים הראשונים, מעשי גבורה יוצאי דופן של אזרחיות ואזרחים מן השורה, שפעלו בזמן אמת, תוך סיכון ממשי של חייהם, מתוך תחושה של אחדות גורל וערבות הדדית ישראלית, ובמטרה להציל חיי אדם.
״אות נשיא המדינה לגבורה אזרחית״, אות הגבורה הגבוה ביותר, יוענק על ידי נשיא המדינה לאחר שמחת תורה, ב-30 באוקטובר 2024, בטקס רשמי בבית הנשיא למקבץ ראשון של מעוטרים. בטקס יוענקו האותות לאזרחיות ולאזרחים שפעלו בגבורה יוצאת דופן תוך ערבות הדדית וחירוף נפש, ובכך יבטא כבוד והוקרה למעוטריו, וחשוב לא פחות –יעניק כבוד, גאווה ותקווה לחברה הישראלית ולמדינת ישראל כולה.
המלצות על מקבלי האותות התקבלו על ידי הציבור כולו, והזוכים נבחרו בהמלצתה של ועדה מייעצת שמונתה על ידי נשיא המדינה ומורכבת מאנשי ציבור וחברה. בראש הוועדה עמד השופט בדימוס, הפרופסור אליקים רובינשטיין, לשעבר המשנה לנשיאת בית המשפט העליון. צוות תחקירנים שבחן כל המלצה וכל מקרה, ולאור עומס ההמלצות נשיא המדינה סיכם עם הוועדה המייעצת כי מפעל האות יימשך וכי קבוצה נוספת של מקבלי אותות גבורה אזרחיים, תוכרז בחודשים הקרובים.
בשלב זה על מנת לאפשר לגופי מערכת הביטחון לקיים דיונים בנושא, נמנעה ועדת האות לדון במקרים בהם הפגינו גבורה יוצאת דופן חיילים, אנשי כוחות ביטחון או חברי כיתת כוננות.
נשיא המדינה התקשר למקבלות ומקבלי האותות שנבחרו ובינהם לעומר בר וביקש לבשר להם על קבלת האות.
אבא שלי גיבור
שעות לאחר נפילתו של ליאון בר ז”ל ועוד לפני הלוויה שיתף עומר בנו שהיה איתו ברגעיו האחרונים את תחושותיו:
אבא שלי גיבור.
כל מי שמכיר אותי יודע ויעיד, שאני שונא פוסטים כאלה. קשה לי להיפתח בצורה הזו מול כל כך הרבה זרים בפלטפורמה כל כך שטחית ועוד יותר קשה לי האובדן.
אבל הרצון לשתף ולהפיץ על סיפורו של אבי גובר על כך. זה הכבוד שמגיע לו.
אבא שלי, ליאון בר (בן מוחה)
בן 53 בנופלו.
אלוף-משנה בדימוס, הקדיש 26 משנותיו הטובות למערכת הביטחון בתפקידים קרביים עד הצמרת. הקריב 2 ברכיים שנקרעו, שמיעה שנפגעה, מוכר כנכה צה״ל. אין בכיר שלא שמע את שמו. אין אדם ששירת בצנחנים בתקופת רצועת הביטחון בלבנון שלא ידע.
אמיץ.
טוב לב.
ידי זהב.
אין אבות כאלה.
כמו כל עם ישראל התעוררנו בגדרה, שבת ב06:30 לקולות האזעקות והבומים. לתומינו חשבנו שזאת טעות, שזה חד פעמי, שהם שוב פעם מנסים אותנו ושאפשר לחזור לישון.
לאט לאט האזעקות חוזרות על עצמן
פותחים טלוויזיה ומקבלים דיווח על חדירת מחבלים.
״מה?״ אין מצב, אנחנו חושבים לעצמנו, זה פייק.
אבל לאט לאט אנחנו מבינים את המצב שנקלענו אליו.
כבר ב08:00, לפני צווי המילואים, לפני הדיווח על התקרית במסיבת נובה, תוך כדי היתקלויות בבארי ובשדרות- אבא שלי מיוזמתו האישית, עולה על מדים, על קסדה ונוסע בלי לחשוב ובלי למצמץ.
אבא שלי גיבור ישראל.
מ9 עד 16 לא הפסיק לפנות פצועים.
ברזילי. סורוקה. קפלן.
עשרות על עשרות פצועים.
כשמגיעים הדיווחים על המסיבה והצעירים, הוא לא מהסס, נוסע לשם ומתחיל לחפש פצועים ולחלץ. מעמיס עוד ועוד ועוד אנשים חסרי ישע, פעם לפטיש פעם לנתיבות, ככה הלוך ושוב.
זה אבא שלי.
כשהגיע אחר הצהריים הביתה ואמרנו לו כמה שדאגנו לו הוא לא הפסיק להגיד שזה היעוד שלו. זה מחייה אותו. הוא לא יכול לעמוד בצד כשהוא יודע שיש אנשים שצריכים עזרה.
אמר שלמחרת הוא נוסע שוב כי הוא מרגיש שיש עוד אנשים שזקוקים לעזרה שלנו.
אז באתי איתו.
אמרתי שאם לפחות הוא נוסע אוכל לשמור עליו.
אז נסענו. פצועים לא ראינו.
אבל כמה גופות. כמויות הזויות. שדה קרב.
ארגון טרור של ברברים, פסיכפותים, רוע טהור, אין דברים כאלה.
ואיפה הצבא? איפה המדינה?
איפה זק״א לפינויים?
הכבישים ריקים. יום שני ללחימה.
מפנים גופה לברזילי, של בחור מסכן שרק רצה לבלות במסיבה בסופש.
ומתחילים לנסות להבין מה לעשות עם כל השאר.
בסופו של דבר דיברנו עם זקא והצלחנו להעביר להם מיקומים של מעל 20 גופות כדי שיוכלו לזכות לקבורה ראויה ולכבוד המינימלי.
הצלחנו להגיע למיקום אחרון של אדם שמשפחתו דיברה איתנו, ואם לא אנחנו מי יודע מתי היו מוצאים אותו.
ואמרנו שנסתובב. היה כבר צבא. היה כבר זקא. עבודתנו הסתיימה.
כולם נוסעים באדישות, בלי איבטוח, אין דיווחי סכנה באזור, אנחנו בסדר.
הגענו לאנדרטת חץ שחור. באנו להסתובב לכיוון הבית, אבל ראינו רכב משטרתי ירוי. ירדנו לבדוק אם יש שם לפחות גופה שאפשר לקחת.
ומשם הסיוט הכי גדול שלי התחיל.
בום ענק.
רימון הלם.
קולות פצפצים.
הייתי בטוח אני בתרגיל.
אני הוזה, אין מצב.
״יורים עלינו״ אבא שלי צועק.
אנחנו רצים.
אני רואה את המחבל מאחורי אבא שלי. אני צורח.
אני נופל תוך כדי וממשיך לברוח, ואחסוך את מה ששמעתי מאחורי.
במזל היו 100 מטר ממני שלישיית אזרחים חמושים שהסתערו.
אני עם 2 כדורים ברגליים.
עוברת דקה, ועוד דקה.
כוחות לא באים. צבא לא בא.
לקחתי את הרכב שלהם והזעקתי עזרה, ומשם כבר את אבא שלי לא ראיתי.
אבא שלי גיבור ישראל. מלח הארץ.
מלא בטוב. רק רוצה לעזור.
אני עדיין מסרב להאמין למציאות, לא מעכל.
בבקשה, מדינת ישראל, מערכת הביטחון, צה״ל.
יאללה. להתאפס. לא עוצרים עד שחמאס נופלים ושכל הרצועה מתחת לאדמה.
חייבת לך את חיי
ימים לאחר מכן התפרסמה עדות אחת, מתוך עדויות של עשרות צעירים שניצלו תודות לגבורת ליאון ועומר בר, תחת הכותרת ‘אני חייבת לך את חיי’ (לחצו על הקישור).
הרשימה המלאה
רשימת מקבלי האות המלאה:
משה ואליעד אוחיון ז”ל מאופקים; יוסף אזיאדנה; ליאון בר ז”ל ובנו עומר בר; עוז דוידאן; טלי חדד מאופקים; עמית מן ז”ל, נירית הונוולד-קורנפלד וד”ר דניאל לוי ז”ל מבארי; האחים נועם וישי סלוטקי ז”ל, מוטי עזרא; דהיש, אסמעיל, רפי וחמאד קרינאווי; בן בנימין שמעוני ז”ל.
בקטגוריה מיוחדת לגבורת הילדים:
ילדי משפחת עידן מכפר עזה, ילדי משפחת תעסה מנתיב העשרה ובנות משפחת סויסה משדרות.
סיפורי הגבורה מעוררי ההשראה של מקבלי האות כולם – ממש כאן.
