“כאב בלתי נתפס”

חודש למלחמה, אבי גאון, תושב גדרה משתף בתחושות כאחד מקצין הליווי למשפחות החטופות

ליווי המשפחות. מעל 240 אזרחים חטופים נמצאים על פי הדיווחים בידי ארגוני הטרור ברצועת עזה, 240 אזרחים שבני משפחותיהם נמצאים במצב בלתי נתפס שכמעט ולא היה כמותו עד לפרוץ המלחמה.

כחלק מההערכות של המדינה לטיפול בנושא החטופים הוקמה בתוך ימים ספורים מפרוץ המלחמה, בתוך צה”ל, מנהלת בראשותו של האלוף ליאור כרמלי, לטיפול במשפחות החטופים.

המנהלת גייסה אנשי מיל’ מכל הזרועות, אנשים עם רקע בטיפול במשאבי אנוש וגם כאלה ללא כל רקע רלוונטי שכזה, לעדכון המשפחות במידע הידוע על קרוביהם ולליווי המשפחות.

אחד הקצינים שהתייצב מיד לכשהתבקש על ידי צה”ל למשימה, הוא סא”ל במיל’ אבי גאון, תושב גדרה וסגן ראש מספן כ”א בחיל הים עד לפני שנים ספורות.

בשיחה עם ‘גדרה היום’ משתף אבי בתהליך הכואב ובתחושות לאורך חודש שלם שבו הוא מלווה את קרובי משפחה של ארבעה אזרחים חטופים שונים

“מי שלא נמצא במצב של בני משפחות החטופים לא יכול לתאר לעצמו את הקושי הזה. אי הוודאות בו הן נמצאות, הדאגה האינסופית נוכח הזוועות שכולנו למדנו שלהם מסוגלים בני העוולה מארגוני הטרור ומהלכי המלחמה ההתקפיים הכל כך מאסיביים ברצועת עזה, לא נותנים רגע אחד של מנוחה לבני המשפחות.

אפילו אני, שרואה את המלחמה דרך הליווי הצמוד של בני המשפחות המדהימים האלה, לא יכול לדמיין מה עובר עליהם בפנים.”

אותו קושי בלתי נתפס שאותו אבי מנסה לשקף לנו, הוא הסיבה שבכלל הסכים לדבר איתנו כדי לנסות ולהעביר מעט מהחוויה המטלטלת הזו לציבור הקוראים

“אני באמת מאמין שחשוב שכולם ידעו, שכל העולם ידע, כמה זה מזעזע לנסות ללכת לישון בבית שלך כאשר הבן שלך או הסבתא שלך נמצאים ברצועת עזה תחת הפצצות עזות, בלי לדעת היכן הם נמצאים ובתנאי שבי. זה בלתי נתפס.

כל משפחה היא עולם ומלואו. כל אחד מתמודד עם הזוועה הזו אחרת. אני לא יכול להאשים אף אחד מהם ואני נותר ללא מילים כאשר הם רואים בי את נציג המדינה ופורקים עלי, בלי שיש בידם כתובת אחרת, את כל הכעסים והחרדות. אי אפשר להאשים אותם.

אחרים מסתפקים בהצטרפות למאבק המשותף של נציגי המשפחות שהולכים ומתארגנים לאורך החודש הזה למפגני הזדהות, הפגנות שונות ומשלחות המתחילות להתארגן ליציאה למדינות העולם כדי לגייס תמיכה במאבק לשחרור החטופים.”

התקשורת הארצית מביאה חדשות לבקרים ביקורת חריפה על התנהלות המדינה בטיפול במשפחות החטופים. שאלנו את אבי מדוע לדעתו יש כל כך הרבה בעיות בניהול הנושא

“אני לא חושב שיש באמת בעיה. צריך להבין שלא היתה שום הערכות קודם לשבעה באוקטובר למצב של ניהול משבר, בוודאי לא כך כך רחב היקף, בטיפול באזרחים חטופים. המקרים הבודדים שהיו בעבר היו בעיקר של חיילים שבהם המשפחה נעטפה על ידי גורמי הפיקוד של החייל החטוף בצה”ל.

במקרה הזה, ותוך כדי התאוששות ממכת הפתיחה המשמעותית שספג צה”ל בחזית הדרומית, נערך הצבא למשימה שמעולם לא הוגדרה לו והקים מנהלת בראשות האלוף כרמלי וגייס בתוך ימים ספורים עשרות רבות של קציני מילואים למשימת הליווי של המשפחות.

אני באופן אישי קיבלתי טלפון, התייצבתי מיד לתדריך קצר מאוד, קיבלתי נוסח הודעה מדויק שנדרש להעביר למשפחות והתחלתי לטפל, אחת אחר השניה במשפחות חטופים. כל משפחה קיבלה נוסח שמתאים במדויק לרמת הידע שקיים לגבי בן המשפחה שלה, חלקם קיבלו מידע ודאי, חלקם על ‘סבירות גבוהה לחטיפה’ וחלקם עדיין לא קיבלו משהו מאומת בכלל.

היום אני מלווה משפחות של ארבעה חטופים במשפחות שונות כאשר עד היום יצא לי לבשר למשפחות את הדברים הנוראיים ביותר וגם את הדברים המשמחים ביותר.

בתחילה בישרתי למשפחות של שישה חטופים וחטופות, הורים, אחים, ילדים וילדות שהוריהם נאלצו לשמוע ממני את מעט הפרטים שיש בידנו ואת מעט הפרטים שאפשר היה לשתף עם המשפחה באשר למקור המידע שאימת את המצאות בן המשפחה בידי החמאס.

לצערי לאחת המשפחות שבתי, יומיים לאחר שהודעתי להם על הסבירות לחטיפה, מלווה בפראמדיק ועובדת סוציאלית, כדי לבשר בשורה קשה אף יותר כאשר התבררו פרטים נוספים באשר לאחד החטופים שאמתו את דבר הרצחו במהלך המתקפה של השבעה באוקטובר.

מצד שני שמחתי מאוד שנפל בחלקי להיות הקצין שנשלח לבשר לאחת ממשפחות המשוחררות על דבר שחרור בת משפחתם. אי אפשר לדמיין את סערת הרגשות כאשר משפחה מבינה שאחת מבנות המשפחה בדרך אליהן באמבולנס של הצבא האדום אבל בן המשפחה הנוסף שנחטף יחד איתה נותר מאחור במרתפי החמאס. אין דרך לתאר את זה.

מלווים את המשפחות לעצרות ההזדהות. אבי גאון לצד בני משפחת החטופים מגדרה בעצרת שהתקיימה במוצאי השבת האחרונים

התקשורת השוטפת אל המשפחות היא דרך קציני הליווי ומתקיימת על בסיס יומיומי

התגייסנו מיד כשקראו לנו ואנחנו עם המשפחות ככל שיידרש. אין כמעט יום שאין בו משהו שצריך לעדכן את המשפחה או לתאם איתה.

המדינה הקימה מנהלת נוספת לריכוז כלל השירותים של המדינה ומול כלל הרשויות לבני המשפחות. אנחנו מסייעים גם בזה, בתיאום מול נציגי מנהלת המדינה. לומדים תוך כדי תנועה מה צריך לעשות ומה אפשר לעשות כדי לסייע למשפחות מיום ליום.

המשימה שהוטלה על קציני הליווי היא אחת המשימות הקשות ביותר שאפשר לדמיין והצבא מודע לקושי הרב שהוא העמיד בפני הקצינים, חלקם קצינים צעירים יחסית ורובם רחוקים מאוד מעולם קציני הנפגעים שמקבלים בשוטף הכשרה מתאימה להתמודד עם משפחות אבלות וכואבות

“חשוב לומר לזכות הצבא שהוא לא נוטש אותנו. למרות שקיבלנו תדריך קצר לפני שנשלחנו לבתי המשפחות, יש טיפול מתמשך של המנהלת בקציני הליווי.

לפני מספר ימים קיימו איתנו מפגש מקוון עם פסיכולוגים מקצועיים כדי לנסות ולהקל על התחושות הקשות שמלוות את כולנו. תחושות מועקה וחוסר אונים כאשר אנחנו חוזרים פעם אחר פעם אל בתי המשפחות המצפות לבשורה כלשהיא על יקיריהם ואין לנו יותר מידי במה לעדכן. התסכול גובר בקרב המשפחות והמועקה גוברת אצלנו.

בנוסף גם הקימו סוג של חמ”ל לכל קציני הליווי כך שאין שאלה שעולה אצלנו ונותרת ללא מענה. תמיד יש את מי לשאול ועם מי להתייעץ בכל שאלה שעולה לנו או עולה על ידי בן משפחה.”

גם בגדרה, שלוש משפחות מחכות ומייחלות לשחרור יקיריהן משבי החמאס. משפחת ונקרט לשחרור בנם עומר, משפחת טל לשחרור אם המשפחה מירב ומשפחת צנגאוקר לשחרור בנם מתן

“למרות שלא צוותו אותי במקור למשפחה מגדרה, יצא שאני מלווה מהימים הראשונים ועד היום את אחת המשפחות ואני מאוד שמח, עד כמה שאפשר להשתמש במושג שמח במקרה הנורא הזה, על ההזדמנות שנתנה לי ללוות אותה צמוד צמוד.

הקהילה בגדרה מזדהה מאוד עם החטופים. היקף היוזמות הפרטיות והיישוביות לציון ההזדהות עם המשפחות של החטופים ממש מרגשת.

יצא לי להיות בחלק מהעצרות שהתקיימו ביישוב עד עכשיו יחד עם האב שאני מלווה בגדרה ואין ספק שהתמיכה הקהילתית של היישוב שלנו מחזקת ומחבקת.”

“מייחל לרגע שבו נוכל להתקשר ולבשר את הבשורה לה כולנו מחכים”

זו משימה לאומית ולכן נרתמנו כולנו ברגע שיצא קול קורא לאיתור קצינים לליווי המשפחות ואנחנו נמשיך ללוות את המשפחות ככל שיידרש.

אני מאוד מקווה שהמהלך היסודי שעושה צה”ל ברצועת עזה במקביל למאמצים שונים המתקיימים בערוצים אחרים יביאו להישג שכל המדינה מייחלת לו.

אני, ואני בטוח שזה נכון לכל קציני הליווי, מייחל לרגע שבו נוכל להתקשר למשפחה שאותה אנחנו ומכירים ברגעים הכי קשים שלה ולבשר את הבשורה הכי גדולה שהיא מצפה לשמוע. על חזרת בן המשפחה בריא ושלם לביתו. אין ספק שזה יהיה שיאו של התפקיד הקשה שהגיע לכולנו בהפתעה גמורה.”

מוצא זמן גם לפנק. אבי גאון (במרכז עם כובע דגל ישראל) וחבריו לצוות ‘כיפת ברזל קהילתית’, הערב אי שם עם הפודטראק של הכיפה