גדרה היום חדשות המושבה גדרה
אולי יעניין אותך גם:
היום הוא יום השנה לייסוד התנועה שחלמה, יזמה והקימה את גדרה. היום לפני 140 שנה
הקמת ביל”ו. סיפור ההקמה של תנועת הביל”ויים, התנועה שהקימה את גדרה הוא סיפורה של תקופה, תקופה בה צעירי העם היהודי באירופה מתעוררים אחרי מאות שנות גלות ומחליטים להגשים את החלום הציוני הלכה למעשה.
עד לסוף המאה ה-18 היהודים שעלו לארץ ישראל עשו זאת בדרך כלל בשלהי חייהם כדי למות והיקבר בה. השינוי הדרמטי שעליו הצביעו הביל”ויים היה תחילתה של עלייה לארץ ישראל כדי לחיות בה.
ראשון הביל”ויים
ב 21/1/1882 בחדרו שבמעונות הסטודנטים באוניברסיטת חרקוב, ייסד ישראל בלקינד, צעיר בן 21, עם חבריו לספסל הלימודים את תנועת ביל”ו, “בית יעקב לכו ונלכה”.
הזרז לייסוד התנועה היו הפרעות בדרום רוסיה בשנת 1881 (“הסופות בנגב”), שמוטטו את אמונת צעירי המשכילים היהודים בעתיד טוב ליהודים ברוסיה, פרעות שבעקבותיהם כינס הצעיר הכריזמטי בלקינד כמה עשרות מחבריו ועשה היסטוריה.
שמה המקורי של הקבוצה היה “דבר, אל בני ישראל ויסעו” (דאבי”ו) אך משיקולי מיתוג החליטו בחלוף זמן קצר לשנות את השם לביל”ו. (וטוב שכך, אחרת היינו יוצאים לקניות ברחוב הדאבי”יויים).
חוקי התנועה בצרפתית
היישר אל הקומונה
מייסדי ביל”ו הציבו לעצמם למטרה להתיישב בארץ ישראל. הם קראו להתחדשות פוליטית-כלכלית ורוחנית-לאומית של העם היהודי בארץ ישראל וכן להתחדשות השפה העברית. הם נחשבים לקבוצה הציונית-סוציאליסטית הראשונה, בשל ניסיונותיהם בחיי שיתוף וקומונה, ומאבקם בפקידי הברון רוטשילד דבר שיצר חילוקי דעות קשים בינם לבין רוב תושבי המושבות האחרות בתקופתם.
גרעין ההקמה של התנועה מנה כ-50 איש, רובם סטודנטים ממעמד חברתי גבוה ובעלי נטייה סוציאליסטית.
כבר ביוני 1882 עמד בלקינד בראשה של קבוצה בת 14 חברי ביל”ו, ביניהם הייתה גם חברה אחת: דבורה סירוט. הארבעה עשר נחתו בנמל יפו ב 6/7/1882 והקימו קומונה ממנה פעלו ובה תכננו את המשך ההתיישבות במספר מוקדים.
חברי הקבוצה שכרו דירה בבית אנטון איוב, בפרדסים שבין יפו למקווה ישראל (בסמוך לבית החולים וולפסון של היום). על מנת להתפרנס פנו לבית הספר “מקווה ישראל”, שבו נתקבלו לעבודה כפועלים במחיר של חמישה גרוש ליום.
גל ראשון לגדרה
עד סוף 1884 נמנו בארץ 48 ביל”ויים, אך רק תשעה מהם העזו להדרים אל הגבעה הצמודה לכפר קטרה ולהקים את היישוב השיתופי ‘גדרה’. תשעת הראשונים היו: צבי הורביץ, שלמה זלמן צוקרמן, בנימין פוקס, דב ליבוביץ, יוסף ליס, יעקב שלמה חזנוב, יעקב מוהילנסקי, מנחם מנדל מוהילבסקי ואליהו סברדלוב.
גל שני לגדרה
כבר בשנתם הראשונה תוגברו החלוצים במשפחות ארבעה מחבריהם שעזבו את ראשון לציון, בעקבות מחלוקות פוליטיות על תמיכת הברון דה רוטשילד, ועלו על הגבעה לתגבר את ראשוני החלוצים.
ארבעת המשפחות שעלו לגדרה בשנת 1885 היו משפחות בלקינד, פיינברג, חנקין ומרדכי הנקין אשר ייסד את שושלת הנקין הענפה שמתגוררת בחלקה הגדול בגדרה עד היום.
לא כל הביל”ויים הצליחו להתמיד בחיי החלוציות הקשים על הגבעה בגדרה. חלק מהמשפחות, כמו חנקין, בלקינד, פיינברג ומוהילנסקי, עזבו עם השנים את המושבה והותירו את תהילת החלוצים לחבריהם שהצליחו להתמיד בעבודת האדמה.
היום לפני 110 שנים. פרסום בעיתון האור בשנת 1913 הקורא לכל משפחות הביל”ויים בארץ להגיע לחגיגות ה-30 להקמת התנועה בגדרה. בין החתומים: אליהו סברדלוב
ד”ר מינץ
ביל”ויי נוסף ומשמעותי בנוף המושבה היה דווקא משה מינץ, מי שנותר בתחילת דרכה של התנועה במשרד שהקימה התנועה בקושטא כדי לנהל מו”מ עם השלטונות העותמאניים על הקמת מושבה ביל”ויים על אדמת האימפריה בארץ ישראל.
בחלוף השנים הצטרף מינץ לחבריו בגדרה אך עזב לארה”ב, רק כדי לחזור בחלוף שנים רבות ולהקים את בית העם של המושבה בשנות ה-20 של המאה הקודמת, המבנה המוכר היום כמוזיאון גדרה והביל”ויים.
אחרון הביל”ויים
היחיד מבין הביל”ויים שזכה לראות את הכרזת המדינה היה מנשה מאירוביץ (1860-1949), מראשוני ראשון לציון, שעל שמו הוקמה חטיבת הביניים “אחרון הביל”ויים”.
מפגש מחזור. מפגש בין ביל”ויי גדרה וביל”ויי ראשון לציון בגן הברון בראשון לציון. עומדים מימין לשמאל: ד”ר חיים חיסין, צבי בן-יעקב הורביץ, מנשה מאירוביץ, דב אריאל לייבוביץ’, יואל דרובין, בנימין פוקס, שמשון בלקינד. יושבים מימין לשמאל: יעקב שלמה חזנוב, פאני פיינברג, יהודה צלליכין, חסיה צלליכין, אליהו סברדלוב.
