גדרה היום חדשות המושבה גדרה
אולי יעניין אותך גם:
בית העלמין של גדרה מלווה את תושבי המקום מאז העשור הראשון לקיומה של המושבה גדרה. אבל מי היה הראשון ש”חנך” את בית העלמין גדרה ומה היו נסיבות מותו הטרגיים?
הקבר הראשון בגדרה. בסיפוריו של דוב אריאל לייבאוויץ נחשף סיפור מרתק נוסף אשר התרחש בקיץ שנת 1890, 6 שנים בלבד מאז עלייתם של תשעת הבילויים הראשונים על הגבעה.
וכך הוא מספר בלשונו הייחודית בחוברת שכתב לתיעוד היסטוריית המושבה ב-18 השנים הראשונות שלה:
אסון אחד קרה לנו בעת ההיא ערבה שמחתנו ויגונו טרם נמחה נימח מליבנו עד היום.
וזה הדבר: בליל כ”ח בתמוז (16/7/1890) עלה הגורל לשמור על הגרנות (המתחם בו אוחסנה התבואה שקצרו בני היישוב) של שניים מבני המושבה, אשר האחד מהם היה ישראל רוזמאן, בן ביתו של משפחת בלקינד.
ויהי כחצות הלילה וישראל שומר הגורן מעבר מזה ורעהו מעבר השני ולא ראו איש את אחיו, והנה רעם קנה רובה משיפולי הר הגרנות מזרחה, וזעקת רוזמאן הודיעה כי פילח כדור את בטנו.
לשוא חיפשנו בכל גבול מושבנו, עקבות הרוצח נעלמו! וישראל רוזמאן איש יקר רוח, חרוץ במלאכתו ושפוי ורצוי לכול, ויבך לבנו בראותנו אותו בצרתו, ונמהר ונשלח להביא רופאים למען הצילוהו אך אין דין דינו למזור, כי חדר הכדור את החלל הבטן פנימה וינקב את המעיים ובכל זאת לא מיהר למות. ויתהפך על משכבו ביסורים נוראים ימים רבים, ובשבעה ועשרים לחודש מנחם-אב נפדה מצרותיו ויצאו נשמתו בטהרה. ויהי במותו ונקצה מקום לבית קברות ונכרת לו קבר, הוא הקבר הראשון בגדרה, ונעש לו אבל כבד.
והחשד נפל על אחד הערבים כי הוא הרוצח ותתנהו הממשלה בבית הסוהר וישב שמה כשנה תמימה אך באין ראיה ברורה לאשמתו יצא לחופשי.
נורה על ידי ערבי או על ירי דו צדדי?
על פי עדותו של ישראל בלקינד הירי לא בוצע על ידי גורם חיצוני אלא ירי בשוגג על ידי חברו לשמירה.
בדף ‘יזכור’ של משרד הביטחון מתועד רוזמאן, מאחר ונורה במהלך משימת שמירה, וכך כתוב:
נולד בשנת תרכ”ד (1864), בעיר קיוב שברוסיה למשפחת מוגילביץ ברוכת הילדים כשהגיע לגיל שירות צבאי אומץ על ידי דודו חשוך הבנים כדי לפטרו מן השרות כבן יחיד. הוא עבר לגור בבית דודו בעיר קאלוגה, וגם קיבל את שם המשפחה של דודו, רוזמן. לימים התחילו לקראו “קאלוגר” על שם העיר קאלוגה.
עם ההתעוררות הלאומית והציונית ביהדות רוסיה ויסודה של תנועת ביל”ו עלה ישראל בשנת 1884 לארץ-ישראל. הוא בא לגדרה מושבת הביל”וים והיה בה הפועל הראשון. שם גם התקרב למשפחות פיינברג ובלקינד והיה לבן משק ביתם. עד מהרה נתחבב על בני המושבה בזכות טוב לבו וחריצותו.
במשך הזמן נהג להחליף את בני משפחת מאמציו בתורנות השמירה שלהם וכך היה לשומר כמעט קבוע. באחד הלילות באוגוסט 1890 בעמדו על משמרתו, שמע קול צעדים והתחיל להתקדם לעבר הקול. באותו רגע נשמעה יריה והוא נפל מתבוסס בדמו. חודש ימים היה מוטל על ערש דווי, עד אשר יצאה נשמתו ביום כ”ז מנחם-אב תר”ן.
מקור הירייה לוט בערפל ואין יודע אם ישראל נורה בידי ערבי או בשגגה, על ידי חברו לשמירה. הוא היה הקורבן הראשון של השמירה בגדרה, וקברו חנך את בית הקברות של המושבה. במקום שנפל נבנה כעבור זמן בית-העם של גדרה.
עוד סיפורים רבים על היסטוריית המושבה – בציר הזמן המלא של גדרה.
