גדרה היום חדשות המושבה גדרה
אולי יעניין אותך גם:
הסיפור המרתק על חפירת בור הבילויים והקמת המבנה הראשון אי פעם במושבה גדרה במילותיו של הביל”ויי דוב לייבאוויץ נחשף
בור הבילויים הוא אחד המקומות המרכזיים שהשתמרו לאורך שנות קיומה של המושבה מהיום שבו הוקם כמבנה הראשון בגדרה ועד לימנו אנו.
סיפור הקמתו של הבור מסופר בפרטים מרתקים על ידי דוב אריאל לייבאוויץ, אחד מתשעת הבילויים הראשונים, אשר תיעד את שנותיה הראשונות של המושבה בפרטי פרטים בספר תיעודי שכתב ‘המושבה גדרה – השתלשלותה וקורותיה’ בו הוא מספר על 16 השנים הראשונות של המתיישבים במקום.
וכך הוא מספר על מבצע הקמת בור הבילויים אשר הוקם בשנת תרמ”ו, שנתה השנייה של המושבה גדרה:
הניסיון הראשון לא צלח
האיש מויאל, ספרדי מארצות המערב, תושב יפו מימים ימימה, ודעתו מעורבת עם יושבי הארץ, וישם אלינו לטובה, וימלא ידינו לקנות לנו כלי מחרשה וסוסים, ולהכין לנו באדמת טרשים חפירה מרובעת ארוכה וגדולה ומכוסה גג רעפים למען תהיה מחסה לסוסים עד בוא הרישיון לבנות לנו אורווה כמשפט.
ונקנה את הסוסים ונחלקם בגורל ונחפור את החפירה עשרים מטר אורכה וארבעה רוחבה ואמתיים קומתה, ותכל מלאכת החפירה בשמונה למרחשוון ונשלח ידנו לכסותה ברעפים. ויהי אנחנו עסוקים בהכנת העצים והנה חיילים באו מעזה (שוטרים תורכיים אשר הגיעו ממפקדתם ששכנה בעזה) ועל ידיהם המון בני הכפר (כפר קטרה הסמוך למקום ההתיישבות של בני גדרה) ויסתמו את החפירה אשר כרנו וימלואה עפר.
והכפרים מבזים אותנו ושוחקים על משבתנו כי עוינים אותנו בני הכפר עוד משעה אשר בנינו לנו לול אחד לתרנגולים, שני מטר וחצי אורכו, מטר רוחבו ומטר וחצי קומתו. את הלול הזה בנינו עוד באלול תרמ”ה ויהי כראות הפלחים אותנו בונים אותו ויבואו בהמון להפריענו באמרם, אך בית נבנה לנו ואחריות המעשה לפני הממשלה עליהם. ונצא לקראתם בקרדומים ומכושים, ונגרשם מעל פנינו. ומאז עינם עלינו לרעה ויחדלו מהספיק לנו מים מבארם (בחודשים הראשונים לקיום גדרה התבססה אספקת המים על באר מכפר קטרה) אך להיות הימים האלה קרובים לימות הגשמים לא נצטערנו הרבה, כי אמרנו נספיק לנו המים עד הגשמים מבאר כפר “בית שיד” הקרוב לנו, וימצאו הפלחים בחפירה הזאת מקום לגבות את חובם.
בעצת מויאל, מבצע בזק להקמת הבור והמבנה שמעליו ביממה אחת
ונרדה ליפו אל ה’ מויאל לקחת מפיו עצה על דבר האורווה הנחוצה לנו עד מאוד. ויאמר: נסו נא כוחכם שנית להכין את החפירה; אולי יהיה ד’ עמכם הפעם והצלחתם לכסותה בטרם יפריעוכם ולא יפריעו עוד; כי במקומו אין סותרים את הבנוי.
ותהי עלינו הרוח ונאזור חיל. ובערב כ”ב לחודש מרחשוון (17/10/1885) החילונו במלאכה ונעבוד כל הלילה ונכלה אותה עד הבוקר, ונעל עליה את הגג יומם ותשלם כל המלאכה ביום אחד.
קנס מ’הוועדה לתכנון ובניה’
ואחרי שלושת ימים באו חיילים מעזה וימצאו בניין בנוי ומשוכלל ולא מלאם לבבם להרסהו ויכתבו אך מחאה בספר וילכו להם. ובעוד ימים אחדים הזמינו את שלושה מאתנו לבוא עזתה לעמוד למשפט אך פדינו את נפשנו בקנס ממון.
ובכ”ט מרחשוון הארכנו את החפירה עוד ארבעה מטר, ונכסה גם את התוספת בגג. ויבואו אנשי הפקודות מעזה שנית מעזה וימדדו את האורווה לארכה ולרחבה, ויציבו את גבולותיה ויעידו בנו לבלתי נגדילה עוד פן נענש קשה.
את הגג הכינו מבעוד מועד בראשון לציון
גם בכתביו של מייסד תנועת הבילויים, ישראל בלקינד, ‘בנתיב הבילויים’, אשר פורסם לאחר מותו בשנת 1942, מספר בלקינד על מעשה הקמת הבור אשר נפוץ לאחר מעשה בכל היישוב העברי בארץ ישראל:
קרב החורף השני [תרמ“ו], קרבה עונת העבודה. ה’ מויאל צוה לקנות סוסים וכלי חרישה. אבל פה התעוררה שאלה, איפה יעמדו הסוסים? ידוע הוא מקדמות דנא כי קרבנות אפשר לדרוש מבני-אדם, אבל לא מבהמות. אנחנו יכלנו לשבת בצריפינו הצרים והקרים, בבנינים אשר היו נועדים לחמור או לתרנגלות, אבל לסוסים לא יכלנו למצוא מקום. הם לא יכלו לעמוד תחת כפת השמים. הם יכלו להצטנן ולמות, הם יכלו להגנב. היה אפוא נחוץ לבנות ארווה. אבל איך להשיג על זה רשיון? ונבוא אז אל הרעיון לבנות ארווה באותה השטה כמו שעשינו את התנור. אם היה אי-אפשר לבנות קירות אבן, היה אפשר לחפור בור ולכסהו בגג… חשבנו בראשונה כי אם נקח פועלים ערבים, נעשה את הדבר במהירות יותר גדולה, אבל כפי הנראה הרגישו יושבי הכפר כי מתרחש איזה דבר ו”חילים”, לאמור שוטרים רוכבים, באו ויגרשו את הפועלים הערבים וגם אסרו אחדים מהם.
אז יעשו זה האכרים בעצמם. הם חפרו בור עשרים מטר ארכו, חמשה מטרים רחבו ומטר ועוד עמקו. בינתים הכינו בראשון-לציון את הגג ויעבירוהו לגדרה יחד עם מספר הרעפים הנחוץ, ובלילה אחד העמד הגג על מקומו, ויהיה הבור לארווה נהדרה ורחבת-ידיים! הערבים לא האמינו למראה עיניהם כאשר ראו את הבניין החדש, ופקידי הממשלה לא יכלו לעשות מאומה, כי חוק הוא בתורכיה כי דבר בנוי אסור להחריב. הגג היה די גבוה, ובינו ובין התקרה היה מקום גדול למען התבן, אשר הוא יחד עם שעורים המאכל העקרי של הסוסים. מלבד זה סדרו חדר באורווה למטה, אשר בו יכלו לגור ארבעה צעירים, וחדר כזה תחת הגג, אשר בו התישבה משפחה שלמה.
והאורווה היתה בטוחה מפני גנבות. קורה לפעמים כי גנבים שוברים קיר באורווה או ברפת לגנוב משם את הבהמות. אבל לאורוותנו לא היו קירות, ולא היה מה לשבור. להעלות סוס מתוך בור אי-אפשר. הסוסים יכלו לצאת רק דרך הדלת היחידה אשר היתה ננעלת היטב, ואצל הדלת הלא היו החדרים אשר בו ישנו אנשים.
דבר בנין האורווה הזאת צלצל כמעשיה יפה בכל הארץ ויגדיל את כבוד הגדרתים בעיני הציבור העברי בארץ-ישראל.
ציר הזמן של גדרה
עוד על אבני הדרך המרכזיות בכל שנות המושבה גדרה – בציר הזמן של המושבה, ממש כאן.
המבנה הראשון בגדרה אי פעם, עדיין עומד. בור הבילויים
(בשער: בור הבילויים, צילום זאב שטיין)
