גדרה היום חדשות המושבה גדרה
אולי יעניין אותך גם:
מעל 2000 תושבים ותושבות השתתפו בטקס הזיכרון היישובי. עומר ונקרט סיפר על חבריו קים דמתי ועידו ברוך ז”ל וריגש עד דמעות
טקס הזיכרון היישובי לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה נערך באמפי גדרה בהשתתפות מעל 2000 תושבים ותושבות שהגיעו לזכור יחד עם המשפחות השכולות.
שמותיהם של הנופלים במערכות ישראל והנרצחים בפעולות האיבה הוקראו על הבמה לצד נאומים שהדגישו את החשיבות של האחדות בעם כמצוות הנופלים.
אחד מרגעי השיא בטקס נרשם כאשר אל הבמה הוזמן עומר ונקרט, תושב גדרה ושורד שבי החמאס לאורך 505 ימי שבי.
עומר עלה על הבמה ומול קהל האלפים דיבר בעיקר אל חבריו החסרים, עידו ברוך, חברו מאז ימי בית הספר היסודי וקים דמתי שאיתה נסע למסיבת הנובה ואיתה נקלע למיגונית המוות בה נרצחה בדם קר וממנה נחטף הוא למנהרות החמאס.
“עומד כאן כדי לדבר על חברי נפש ועמודי תווך עבורי בחיים”
אנו מביאים כאן את דבריו בטקס:
אני עומר ונקרט, הושבתי משבי החמאס לפני כחודשיים לאחר 505 ימים של חושך אדיר. אני עומד כאן היום בלב כבד ובנפש כואבת, כדי לדבר על שניים שהיו בשבילי חברי נפש ועמודי תווך עבורי בחיים. שניים שהיום הם המלאכים השומרים האיישים שלי ועדיין עמודי תווך עבורי..
עידו ברוך וקים דמתי
עידו ואני הכרנו ביסודי. היינו צמד בלתי נפרד – בכל רגע של שמחה, בכל רגע של קושי, בכל רגע קליל וסתמי ובכל רגע אדיר ומשמעותי.
את עידו הכרתי בחופש הגדול שבין כיתה ד׳ ל-ה, המחנכת החדשה התקשרה אלי וביקשה שאבוא להכיר ילד חדש שיצטרף לכיתתנו בראשון לספטמבר הקרוב. אז נכנסתי לבית הספר, חיכיתי לו… ואז הוא נכנס, לבוש בגופיית ספורט ירוקה דגמ״ח שלושת רבעי כחלחל והכובע צ׳לסי המוכר שלו. תחילה הסתכלתי עליו וחשבתי לעצמי איך בדיוק אני והוא אמור להסתדר? לא לקח עשר דקות כדי לדעת שזה יכול להיות גדול! ומאז? מאז סיימנו את היסודי ביחד, עברנו ללמוד באותה הכיתה בחטיבה ובתיכון, סיימנו יחד את התיכון, בילינו יחד כל יום כל היום, בחורף ובקיץ, בצפון ובדרום, בארץ ומחוצה לה. בכל מקום זה היה אנחנו אחי אתה זוכר???
ב-11.10.2022 עידו נפל בפיגוע בעת מילוי תפקידו. השנה הראשונה אחרי נפילתו הייתה שנה של כאב עמוק, של חיפוש אחר אוויר, של ניסיון להחזיק אחד את השני גם כשהכול מסביב נשבר. נתת למילה כאב ממדים חדשים שלא הכרתי. אני גאה בך ובכל מה שייצגת ועדיין מייצג עבורי, אתה משהו מיוחד אחי! תודה על החיוך שלך שחקוק לי במוח ובלב בכל רגע ורגע ויהיה שם עד היום האחרון, תודה על הטוב שהפצת בעולם, תודה שאתה לא משאיר אותי לבד לרגע. אני אוהב אותך
את השנה הזו חוויתי גם יחד עם קים. את קים הכרתי בכיתה ז׳ עלינו לחטיבה משני בתי ספר שונים ושם התחיל הקסם. מאוד מהר ובשלב מוקדם הפכנו לחברים קרובים מאוד, הקשר התעצם והתעצב ככל שעבר הזמן. אני וקים הגענו הכי עמוק שאפשר, עמוק אל תוך הנשמות אחד של השני – הכלה והזדהות מיוחדת מאין כמותה, כמעט נשמות תואמות. כל כך הרבה במשותף וכל כך הרבה שוני שמשלים אחד את השני עד לכדי תמונה אחת גדולה וזוהרת. קים היא פיה קסומה ומיוחדת, חיוך שובה לב, הילה נוצצת שסובבת אותה בכל שעות היממה ועוטפת אותך מכף רגל ועד ראש אם נכנסת לליבה. ואם נכנסת? אתה בר מזל!
אני קים ועידו במשך כל החטיבה והתיכון היינו צוות בלתי נפרד, מבריזים משיעורים ביחד, יוצאים לאכול, נפגשים ״ללמוד״ ומדברים שטויות כל הערב, מסתובבים עד השעות הקטנות של הלילה. פשוט יחד, מקשה אחת מיוחדת ובלתי ניתנת לתיאור. משולש קוסמי.
עם קים חלקתי את הכאב, את הזיכרונות, ב את הרגעים שמתפרקים ואת הרגעים שמתמלאים גאווה על כך שהיה לנו את עידו בחיים ועל כך שהוא השאיר לנו את מה שהשאיר.
ואז הגיע השביעי באוקטובר 2023. קים ואני יצאנו למסיבה, רגע של פורקן, שחרור וחופש כמו שרק אנחנו יודעים ליצור. אבל החיים השתנו ברגע. ברגע אחד כאוטי, קים ואני מצאנו את עצמינו בתופת בלתי נגמרת, חסרי ישע בתוך מיגונית בוערת. קים נרצחה שם, במרחב מוגן שהפך למסוכן ואכזרי, ואני נחטפתי.
במשך שבועות וחודשים ארוכים, ליתר דיוק 505 ימים של גהנום תחת האדמה. בכל רגע ורגע הרגשתי אותם. הם היו איתי, הרגשתי את עידו שומר עלי מרגע יציאתי מהמיגונית, שומר עלי ברוחו ובגופו! ועד רגע זה אני עטוף בהגנה המדהימה שהוא מעניק לי. וקים? קים שמרה על הנפש שלי, כמו שעשתה מהיום הראשון שנפגש מבטינו. היא הייתה הפיה שהפכה למלאך שלי. ועכשיו? עכשיו שניהם שם למעלה, אחרי שהרימו אותי בכל שניה שם, דחקו בי- אל תוותר! ועכשיו מכאן, אחרי הניצחון שלי, שהוא גם שלכם! אני אומר תודה! פשוט תודה שאתם כאן איתי, אצלי, בפנים. אני מבטיח לשמור עליכם כמו ששמרתם עלי לעולמים. אני כל כך אוהב אתכם.
ב-22 בפברואר השנה, חזרתי מהשבי
איבדתי אותם פיזית, אבל הם ממשיכים להיות חלק ממני בכל נשימה, בכל צעד
ההתמודדות עם האובדן של קים עדיין חיה ובוערת בי – כאב שלא מרפה, געגוע שלא נגמר
אבל יחד עם הכאב – יש גם שליחות
להמשיך לחיות בשבילם
לזכור אותם
לדבר עליהם
לאהוב אותם
ביום הזיכרון הזה, אני מבטיח לזכור את עידו וקים לא רק בכאב, אלא גם בחיים – בחיוך, באהבה, בחלומות שלא יגמרו
לזכור את מה שהיו, את מה שלימדו אותי להיות
השביעי באוקטובר היה יום מטלטל וקשה עבור מדינת ישראל ועם ישראל. יום שגרם לרבים מאיתנו להרגיש שהקרקע נשמטת תחת רגליהם. מדינת ישראל נמצאת במלחמה הגדולה ביותר בתולדותיה בחזיתות שונות. במהלך הלחימה הזו נפלו גיבורים אדירים בחירוף נפש למען הגנתינו, ולמען החזרתי הביתה, בתוך אותם גיבורים רבים, גם בני גדרה הקהילה שלנו. לעד אהיה אסיר תודה על כך! הסיבה שאני כאן ניצב לפניכם היא אותם גיבורים אמיצים. הם הסיבה שלי להמשיך להילחם עם הראש למעלה, שידעו שאני לא מוותר לעצמי כי הם לא ויתרו עלי.
גיבורים יקרים- אני מצדיע לכם!
השביעי באוקטובר והמלחמה הזו הם הנקודה הקשה ביותר שהמדינה שלנו כעם חוותה ועדיין חווה. ואני קורא לכולם לאחדות! אנחנו העם! ועל כתפינו צמיחת עם ישראל להיות חזק וגיבור אל מול כל אלה. ולהיות חזק וגיבור עבור כל הגיבורים שמסתכלים עלינו מלמעלה.
יהי זכרם ברוך.
גדרה זוכרת. זרי הזיכרון על במת הטקס
