גדרה היום חדשות המושבה גדרה
אולי יעניין אותך גם:
זיכרונותיו של ירושלים סגל מימי מלחמת העולם הראשונה בגדרה עלו באתר טרסה
זיכרונות מהקרב על גדרה.
לפני שבועות אחדים אותר פגז שרפנל על ידי ילד תושב גדרה שאיתר בעזרת גלאי מתכות את הפגז שהיה טמון בקרקע מעל 100 שנים באדמת החורשה בגדרה.
הפגש מעורר את הזכרונות בקרב ותיקי היישוב מהסיפורים ששמעו מהתושבים שחוו את המתקפה הבריטית על גדרה ב-13 בנובמבר 1917.
אחד הסיפורים המתועדים הוא של ירושלים סגל אשר זכרונותיו כבחור צעיר בגדרה ביום המתקפה עלו באחרונה באתר טרסה, אתר המתעד את סיפורי המורשת הקטנים של גדרה במקום אחד.
והנה הסיפור מתוך הטרסה:
ב-13.11.1917 ראיתי המון חיילים טורקים מתחפרים בגבעות, שהקיפו את גדרה ומקימים קו הגנה נגד האנגלים, שהתקדמו מצד מערב. ראיתי שני פרשים נכנסים לרחוב הראשי והם לא הספיקו לעבור 50 מ׳ ופגז ראשון נחת לידם.
מידי כמה דקות התפוצץ פגז, שהרעיד את הסביבה. האנגלים הנחיתו עלינו ברד של פגזים.
יותר מ-100 אנשים במרתף שנבנה להכיל 25
יותר ממאה איש, תושבי גדרה, הצטופפו במרתף ביתה של משפחת הורביץ, שהיה בו בקושי מקום ל-25 אנשים. על פי עצת חכמים מנוסים שמו על רצפת חדר השינה, שהיה גג המרתף, שמיכות וכלי מיטה להגנה.
פצועים בבית הנקין מנפילת פגז
בשעה 10:30 בא מישהו במרוצה לקרוא לרופאה, שהיתה עמנו, כי פגז פגע בבית הנקין, יש פצועים ודרושה עזרה. הרופאה יצאה עם תרמיל העזרה הראשונה ולא חזרה אלינו עוד. שעת הצהריים התקרבה, היה צפוף וחם והוחלט שכל הגברים יצאו מהמרתף. היה שם זוג צעיר, שנשאו לא מכבר והאשה הצעירה התעקשה שבעלה הטרי לא יצא. בעקבות כך, רק אנו הרווקים יצאנו לחצר. בשעות הצהריים שוב התחזקה ההפגזה ואנו חזרנו למרתף.
הקרב על גדרה. תמונת ארכיון של הכוחות הבריטים במתקפה על גדרה
הסמל הטורקי מבקש עזרה
לפתע הופיע בדלת סמל טורקי וביקש פח כדי לקחת מים לצנן את מכונת הירייה שלו. היינו כל כך המומים, שעברו שניות עד שמישהו התאושש והיא לו פח. איני יודע מדוע נטפל דווקא אלי, שאצא ואראה לו היכן הברז בחצר. הסברתי לו שהברז נמצא סמוך לגדר. הסמל הכניס כדור לקנה, כיוון אותו אלי ואמר “כך תמות או כך תמות, בוא מיד!” הבנתי שלא יהסס ללחוץ על ההדק ויצאתי. הסמל היה גבוה ממני בראש וחצי, רחב כתפים וענק, הוא צעד לפני ואני אחריו. פתאום נפל פגז בחצר הסמוכה מרחק 10 מ’ מאיתנו. אינסטנקטיבית התקפלתי מעט עד לארץ. הסמל לא זע, הפנה את ראשו לאחור ואמר “לא ת’חאפיש אללה וואחד!” אל תפחד, אלוהים אחד.
דבריו והתנהגותו כל כך השפיעו עלי, שמאותו רגע, כבמטה קסמים, סר מלבי כל פחד. לא חזרתי עוד למרתף ועוד מספר בחורים יצאו אלי וכך עמדנו חשופים מספר שעות, מרגיעים את יושבי המקלט ואומרים שהפגזים שנפלו רחוקים מאוד. ראינו מטוס אנגלי עובר על פני בית הכנסת ומוריד עמוד עשן לבן בקו ישר למטה. מקץ דקה או שתים נחת פגז על המדרגות, שהובילו לעזרת נשים, שם עמדה מכונת יריה וכוונה אל חיל הרגלים הבריטי שהתקדם במישור ממערב למושבה. טרטור מכונת הירייה פסק ובמשך שעה ארוכה שרר שקט גמור במושבה.
בתוך שעות נכבשה גדרה
עם שקיעת השמש לא נשמעו עוד יריות. ראינו מחלקת חיילים ובראשם קצין תורכי מתקדמים בשורה עורפית צמודים לבתים ושפופים… והנה ראינו כ-30 מ’ מאיתנו ברחוב הראשי צללים של שלושה פרשים מתקדמים בזהירות. הם נעצרו ושאלו בקול רם בצרפתית “היש פה תורכים?” אמוץ פוקס שידע צרפתית אמר להם שהתורכים האחרונים נסוגו. נשמעה שריקה חדה ותוך שניות ספורות התמלאה המושבה חיילים אנגלים.
עוד סיפורי מורשת של גדרה באתר טרסה – כאן.
ציר הזמן של גדרה כמתועד היטב ב’גדרה היום’ – ממש כאן.
איתר את הפגז 108 שנים לאחר שנפל בחורשה בגדרה. שליו גל ומגלה המתכות
(בשער: מתוך אתר טרסה)
