דף הבית > גדרה היום לפני > החגיגה המפוצלת
היום לפני

החגיגה המפוצלת

על מסיבת ‘שמחת התורה’ במושבת הביל”ויים לפני מאה ועשרים שנים

שמחת תורה מלפני מאה ועשרים שנים. מסיבות ‘שמחת תורה’ יחוגו גם השנה בקהילות גדרה ברחבי המושבה במסגרת כללי ההתמודדות עם מגיפת הקורונה.

בימים בהם לא ניתן לדמיין מסיבה אחת שתכיל את כל חוגגי שמחת תורה בגדרה המתקרבת ל-30,000 תושבים, מרתק לקרוא את תיאור אחת המסיבות הראשונות בגדרה, מושבת הביל”ויים, כאשר מנתה המושבה הצעירה 12 משפחות בלבד אך כבר אז התפצלה בין ‘ימין’ ל’שמאל’.

אהרן חרמוני , עיתונאי בימי היישוב היהודי לפני קום המדינה אשר כתב ב’מבשר’, ‘הצבי’ וב’הצופה’ תיאר את ערב שמחת תורה בגדרה לפני כמאה ועשרים שנים:

 

וזוכר אני ביקור משונה אחד בגדרה של אותם הימים, שגרם לשינוי מפתיע בחיי. במוצאי שמחת תורה עלינו, בחורים אחדים ממקווה ישראל ומרחובות לגדרה. מכיוון שחלונות בית שכביץ לא היו מוארים, לא התדפקנו שם ונטפס הלאה על מדרון הגבעה בכיוון לבתי הבילויים ולצריפיהם. והנה על ראש הגבעה מול בית הספר – הבניין המרכזי אז (בית הכנסת טרם נבנה [הכוונה לבית הכנסת ישורון שנחנך רק ב 1917]( – ערוכים שני שולחנות ארוכים, ומסביב להם שתי מסיבות נבדלות.

המסובים, שכמעט אז כולם הכרונו, מתאמצים להעמיד פנים של דיצה, בדיחות הדעת ועליזות וכל מסיבה כאילו מתחרה בשנייה. מי מרבה יותר בהילולא… קיבלונו בשמחה והושיבונו בראש.

—-

ידוע ידענו כי בגדרה מפוארה זו, שכל קוראי ‘המליץ’ ידעו אז בעל פה את מספר עזיה, בקרה וסכום התמיכות (בפרנקים וברובלים), שקיבל באותה שנה כל אכר ואכר – ידענו כי במושבה זו אין נחת.

שטן-הפירוד רקד אז בין “המחנות”. ומספר משפחותיה של המושבה כולה – ת ר י ס ר, לא פחות ולא יותר והמחלוקת לא היתה רעיונית או מעמדית, כולם היו בילויים, כלומר חלוצים, “חובבים” ויהודים טובים ורעיו אחד הביא את כולם לגבעה זו, שעליה סבלו, קדחו, רעבו, נלחמו, הוכו ובנו ונטעו.

הקרבה, הצפיפות והחיים היומיומיים כתף-בכתף הם שגרמו למחלוקת זו ולשנאת חינם זו. האנשים המצוינים הכירו זה את זה יותר מידי. כל אחד ידע את חברו על קרביו, כליותיו, מגרעותיו, מיחושיו ושיגענותיו ונמאסו אחד על השני.

וכך נפרדה המושבה הפעוטה הזאת ל’ימין’ ול’שמאל’. לא חלילה מתוך ניגודים אידיאולוגיים, דתיים, מדיניים או חברתיים. פשוט, אלה שגרו מצד ימין היו עוינים את שכניהם שגרו ממולם. רק בניו של שכביץ יצאו מן הכלל, הם שגרו בכניסה למושבה שמאלה, הצטרפו משום מה ל’ימניים’.

ימיה הראשונים של גדרה

“ובראש הגעה ערוכים שני שולחנות ארוכים”. גדרה בתחילת המאה ה-20

 

—-

והנה יושבים אנו, האורחים, בין שני המחנות, המתכוונים לשכוח את ההתרוצצות של ימי החול ומתאמצים ‘לשמוח אל גיל’ אלא שהחדווה כאילו משתמטת ומתחמקת, מתהווה איזה חלל ריק. ואנו האורחים משתדלים לשמש בערב זה גשר-של-שלום ומתחילים לספר בהתלהבות על ‘כינוס הנוער’ שהתקיים לפני ימים מספר ברחובות ועל התקוות שכולנו תולים בהסתדרות הצעירים, שתקום תקום ותישא באון את דגל ביל”ו. הסתדרות זו של הצעירים, מתנבאים אנו, תגרש את הייאוש והדיכאון וביישוב תתחיל תקופה חדשה של יצירה ופעולה.

גביהם של הגדרתיים מתרוממים ומתישרים, עינהם מתנוצצות, הפנים מתלהבות והפיו מתחילים למלל ולספר על הימים ההם, ימי העפלתם, על הסכנות והניסים. “אם הנוער כאן – הכל כאן!” – פסק ליבוביץ’ וסברדלוב עונה “אמן השלשלת לא תפסק! יחי הנוער!”

—-

והמסובים לשני השולחנות שוכחים שהם ‘ברוגז’ ומריקים כוסות אחרי כוסות מהיין הגדרתי “מעשה ידיהם להתפאר”. וכאילו מפל החיץ בין ה”שונאים” וכולם מדברים, נואמים, שרים ומספרים.

יעקב חזנוב מתגעש ורותח, יוצא ממש מכליו ומנצח על המסיבה המאוחדת. וגם אני הביישן שאיני יודע כמעט לפצות פה באסיפה פומבית, קופץ על כסאי ומתחיל נואם גבוהה-גבוהה, במליצות מצלצלות, על השלום והאחדות, שצריכים לשרור בין חיילי החלוץ, הסולל את דרך עתידנו.

“הלאה הפירוד! הקץ לטינה ולקנאה בשורות הביל”ו מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אחרי חיי העוני שחייתם ואחרי מלחמותיכם הקשות עם שכניכם הפראיים, התלכדו ואל תפרדו וכבשו את הארץ וסולו המסילה!” קורא אני בסוף נאומי. וחזנוב התמוגג מבכי, מחבק את צוקרמן, איש יריבו והקהל כולו – כעשרים איש – שר את ההימנון שחיבר יחיאל מיכל פינס: “חושו, אחים, חושו! נרימה פעמינו”.

 

 

 

 

 

 

זכויות יוצרים
גדרה היום עיתונות חופשית

בדוק גם...

שוק האיכרים

שוק האיכרים

ביום שישי הקרוב – שוק איכרים ביער המאכל שוק האיכרים. ביום שישי הקרוב, יפתח שוק …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שינוי גודל גופנים