סיפורו המדהים של דוב סורי שאומץ כקמע של גדוד אספקה פולני ושירת במהלך כשנה וחצי במחנה בריטי בגדרה. היסטוריה מקומית נשכחת
הדוב מגדרה. הדוב וויטק, דוב גדרתי אמיתי, סיפור שכמעט ונשכח מדפי ההיסטוריה המקומית במושבה.
מיכאל ראשוני הוא חוקר היסטוריה אשר מחבב במיוחד וחוקר לאורך עשרות שנים את פרטי סיפורו הייחודי של הדוב וויטק, סיפור שמתחיל בלידתו של גור הדובים הסורי והתייתמותו מהוריו בידי ציידים באיראן, אימוצו על ידי גדוד אספקה פולני, שירותו בצבא הבריטי בארץ ישראל, במצריים ובאיטליה ופרישתו לגמלאות בגן חיות בסקוטלנד.
סיפור שהיה – כך היה:
בשנת 1941, בעיצומה של הההתנגשות האדירים בין צבא גרמניה לצבא האדום, החליטו הסובייטים להקים צבא פולני מקרב הפולנים הרבים שהיו נתיני ברית המועצות באותם הימים.
את המשימה הטילו על הגנרל ולדיסלב אנדרס, אשר שוחרר מהכלא הסובייטי בדיוק לשם כך, לשם הקמת צבא פולני, צבא אנדרס, שיסייע בבלימת הכוחות הגרמנים השועטים מזרחה באירופה.
הצבא גדל במהירות ובשנת 1942, מכשאי אפשר היה כבר להאכילו באמצעים הסובייטים הוחלט על העברת כוחות רבים מהצבא הפולני לפיקוד הכוחות הבריטים שהיו ממוקדים באותן הימים בחזית המזרח התיכון.
בימיו הראשונים, במחנה האספקה הבריטי בצמוד לגדרה
הכל התחיל בעסקת ברטר אחת עם ילד בדואי
בדרך למיקום הצבתו החדש של הגדוד, גדוד 3522 בצבא הפולני, נתקלו ברועה צאן צעיר שעשה עם החיילים עסקת ברטר, קיבל שוקולד, כמה קופסאות שימורים של בשר ואולר שוויצרי תמורת שק יוטה שבו מצאו החיילים גור דובים סורי שהתייתם מהוריו על ידי ציידים ושיועד ככל הנראה להיות חיית מחמד ובידור שתלמד לרקוד עבור הקהל.
החיילים החליטו לאמץ את הדוב ובתחילה העניקו אותו במתנה לאירנה, צעירה שהתלוותה על היחידה והיתה במצב נפשי ירוד, כדי שירומם את רוחה. אירנה החליטה לקרוא לו וויטק, קיצור של ווייצ’יץ’ (לוחם מלא שמחה).
החברה הראשונה של וויטק. אירנה בוקוביץ’ שלה הוענק הדוב בתחילת דרכו ביחידה
כשוויטק פגש את וויטק. וויטק נרבסקי מספר על חברו הדוב וויטק
כשנה וחצי בגדרה
זמן קצר לאחר מכן הגיע הגדוד למחנה היעד שלו בפאתי גדרה, מחנה לוגיסטי שסיפק תחמושת לכוחות הלוחמים של הצבא הבריטי בסוריה, לבנון, עירק ומצריים.
במחנה, אשר מיקומו סמוך למיקומו של מחלף גדרה כיום, הוחלט כי פיטר פרנדיס, חייל אשר התנתק ממשפחתו בשל המלחמה, ימונה להיות המטפל של וויטק.
פרנדיס החל לאמן את וויטק בהליכה צבאית ובהצדעה, כאשר הוא מבלה את כל ילדותו בנסיעות משלוח במשאיות הצבא הבריטי לכוחות הפזורים בכל המזרח התיכון, בינהן מסעות ארוכים במיוחד למצריים.
בין המשלוחים וויטק אימץ לעצמו הרגלים שלמד מהחיילים כולל עישון סיגריות ושתיית בירה, שאותה אהב במיוחד על פי העדויות של החיילים. למעשה, חוקרים טוענים שוויטק לא הבין בשנים הללו שהוא דוב, מאחר ולא פגש שום דוב נוסף מימיו והתייחס לעצמו כאחד מהחיילים כאשר הוא מנסה לחקות את מעשיהם בכל דבר והופך לאחד מהחבר’ה, בלי שגרם לנזק לאף אחד מהם לאורך כל שירותו למרות היותו חיית טרף.
התחביב האהוב על וויטק במיוחד, באופן לא מפתיע נוכח האקלים שאליו נועד והמיקום החם במיוחד בו שהה במחנה, היה מקלחת קרה. על פי עדויות החיילים מכשלמד להפעיל בעצמו את הברזים נאלצו לאסור עליו להכנס למקלחות ללא השגחה פן יגמור להם את כל המים.
כראוי לגיבור מלחמה. ספר קורות חייו של וויטק שיצא באנגלית
רב טוראי וויטק
בתחילת 1944 עבר וויטק, יחד עם כל יחידתו לשרת באיטליה, כאשר הוא כבר דוב בוגר ומוכשר בעבודות היחידה כך שקיבל אפילו מספר אישי ודרגה, דרגת רב טוראי.
פרופ’ וויצ’יץ’ נברסקי, שהיה חייל ביחידה במהלך משימתה באיטליה זוכר שהימים היו קשים וארוכים ורק המראה של הקמע הייחודי של היחידה הצליח לרומם את רוח החיילים.
גיבור קרבות מונטה קסינו
זמן קצר לאחר הגעתם לאיטליה מצאה עצמה הגדוד חלק מהקרב על מונטה קסינו, קרב המכונה בפי ההיסטוריונים גם הקרב על רומא. הקרב היה למעשה סדרה של ארבע התקפות של בעלות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה, בניסיון להבקיע את קו החורף שבו החזיקו הכוחות הגרמניים ולכבוש את רומא. בקרב נפלו בסופו של יום כ 60,000 חיילים.
משימתה של הגדוד של וויטק היתה אספקת התחמושת ליחידות הפורצות את המעבר ההכרחי במונטה קסינו, כאשר הם מסיעים משאיות כבדו במיוחד במעברי הרים תלולים אל הכוחות בחזית וחוזרים עם משאיות ריקות למצבורי התחמושת בעורף.
וויטק לא הסתפק בשלב זה בתפקידו כקמע משעשע לחיילים והחל לחקות אותם במשימת נשיאת ארגזי התחמושת הכבדים מהמשאיות אל החזית, תחת אש. יכולותיו היו כה טובות שכאשר הפסיק לסייע היו מפתים אותו החיילים להמשיך ולעבוד בעזרת חטיפים שהובטחו לו אם ישלים את המשימה.
גיבור מלחמה. הדוב וויטק בפעולה
מגיבור מלחמה לגן החיות
בתום המלחמה מצא עצמו וויטק במחנה עקורים בסקטולנד, שם הפך עד מהרה לסלב מקומי בקרב שוכני המחנה.
מכשהתפזרו שוכני המחנה למגורי קבע נשלח וויטק לגן חיות באנדיברו שם בילה את שארית ימיו עד לשנת 1963. לאורך שנותיו זכה לביקורים רבים מקרב חבריו לקרבות במלחמת העולם השניה כאשר הם קוראים לו בקריאות בפולנית שהיתה לו שפת האדם הראשונה אליה נחשף, מכבדים אותו בחטיפים ולעיתים נכנסים לכלוב כדי להתאבק איתו ולהשתעשע כמו בימיו הראשונים בגדרה.
האם גם בגדרה יזכה להנצחה? פסח של וויטק בסקוטלנד
“מן הראוי להנציחו גם בגדרה”
מיכאל ראשוני:
הדוב המופלא וויטק נחשב לגיבור מלחמה וסמל של גבורה בפולין, באנגליה, באיטליה וכמובן גם בסקוטלנד, בה הוא חי את מרבית חייו.
פסלים שלו פזורים במדינות אלו, ספרים רבים וכתבות אין ספו הוקדשו לתולדות חייו ופועלו ובנוסף סרטים וסרטונים דקומנטריים רבים כולל הסרטון הוומנטרי של יאיר לפיד משנת 2011.
מן הראוי, לדעתי, להנציח את פועלו של וויטק גם בגדרה – בה הוא התגורר במשך כמעט שנה וחצי.
ישנם כיום לפחות שני אמנים ידועי שם שישמחו להקים לכבודו פסל הנצחה במוזיאון גדרה.
גדרה יכולה לצאת גם נזכרת מבחינה כלכלית תיירותית. עשרות וגם מאות אלפי תיירי פנים ותיירי חו”ל שיגיעו למוזיאון לשמוע אודות וויטק ולראות את הפסל שלו, מכירת חולצות, כובעים, מחזיקי מפתחות, ספלים נושאי דיוקנו ועוד.
ומבחינה תרבותית חינוכית: הרצאות בבתי הספר/ מתנסים/ כולל למבוגרים.
חיזוק נושא התרומה של בעלי החיים לבני האדם.
עוד על וויטק:
לסיפורו המורחב של וויטק – ראו ממש כאן
ובכתבת אולפן שישי של יגאל מוסקו – ממש כאן
הקמע מאז ועד היום. לוגו גדוד 3522 ברוח וויטק הדוב
אחד מהחבר’ה. וויטק שותה בירה
התודות למיכאל. מיכאל ראשוני החוקר את הסיפור עשרות בשנים ודיוקנו של וויטק
