גדרה היום חדשות המושבה גדרה
אולי יעניין אותך גם:
סיפור הקמתה של הבאר הראשונה בגדרה, באר בנימין אדמונד רוטשילד
סיפור החלוציות, כמו במקומות רבים במדינה נסוב בשנים הראשונות סביב מקורות המים.
לכשהתיישבו הבילויים בגדרה בשנת 1884 את המים רכשו מבאר המים של כפר קטרה, מים אשר לא ניתנה להם גישה אליהם בחלק מימות השנה והיתה כפופה ליחסים העולים והיורדים בין המתיישבים לכפריים השכנים.
רק 4 שנים לאחר ההתיישבות הושלמה חפירתה של באר המים הראשונה של גדרה, באר ‘בנימין’ שאת הרישיון לחפירתה השיג ישראל בלקינד, מייסד תנועת הבילויים ומראשוני המתיישבים בה ועליה הוא מספר בכתביו ‘בנתיב הבילויים’, אשר פורסם לאחר מותו בשנת 1942:
בקורו של מר שיד הביא בעקבותיו עוד טובה גדולה לנו, אולי עוד יותר גדולה מהראשונה. הפקידות של הנדיב, אשר היו לנו יחסים בקושטא, החלה לעזור לנו בהשגת הרישיון לבנית בתים ולחפור באר. הצעדים הראשונים למטרה הזאת נעשו בארץ בעזרת מר נסים בכר, מי שהיה אז מנהל בית-ספר של חברת “כל ישראל חברים” בירושלים. הוא היה ביחסים טובים עם פחת ירושלים בזמן ההוא, ראוף-פשה…
בקיץ תרמ”ו נסעתי אנכי ירושלימה, ומר בכר הציגני לפני הפחה בתור בא-כוח המושבה גדרה. מסרתי לו, לפחה, שתי בקשות: אחת מכל בני המושבה, כי חפצים הם להתעתמן, לאמור לקבל עליהם את נתינות תורכיה (זה היה התנאי הראשון לקבל את הרשיון), ובקשה שניה, להרשות לנו לבנות בתים. את בקשתנו הראשונה יכלו למלא בארץ, בבית הפקידות בעזה, והשניה נשלחה לקושטא. שם תמכו בה באי-כוח הנדיב, ואחרי שנה וחצי התבשרנו כי נתן לנו הרשיון לבנית בתים לפי התכנית אשר בקשנו, וגם לחפור באר במקום אשר נבחר.
גדולה היתה שמחתנו!
בחרנו לנו מקום מושב חדש, אותו המקום אשר שם עומדת המושבה עתה, מעט יותר רחוק מן הכפר הערבי. שני הבתים הראשונים היו בתי עץ, אבל היו בתים עם חדרים נאים וכל מה שנצרך להם. את הבניינים אשר היו קיימים פרקנו, ונשתמש בחומר לבנות בתים חדשים, וכך עשינו גם עם גג האורווה הגדולה.
את ה“בניין הגדול”, את הצריף המרכזי, (הכוונה לצריף שנבנה על ידי יחיאל מיכל פינס עוד לפני שהגיעו המתיישבים מתנועת בילו למקום אותו פרקו והעבירו למקום החדש) העברנו כמו שהוא למקום המושב החדש ונעמידו בתוך רחוב המושבה, וזמן רב שמש הוא לנו לבית-כנסת.
יחד עם הרשיון לבנין התבשרנו כי הנדיב נדב לנו את סכום הכסף הנצרך לחפירת באר. שמחתנו היתה שלמה!
48 מטרים עומק חפירה ופיצוצי שכבת הסלע
קשה היתה עבודת הבאר. היה צריך לחפור ויחד עם זה לבנות עד ארבעים ושמונה מטר בעומק; היה צריך לעבור דרך שכבת סלע ולהשתמש באבק שרפה למען לשבור את הסלע. אבל כל העמל לא היה לשוא. מצאנו מים מתוקים, קרים, זכים וגם מרובים.
היינו כלנו מלאי רגשות תודה לנדיב מטיבנו ונקרא לבאר “באר בנימין”. ועל הבנין הסוגר את פיה הדביקו לוח שיש ועליו כתוב: “באר בנימין בן יעקב ידי אל”, וכל המלים האלה הן בגימטריה תרמ”ח, שנת חפירתה. הבאר נמצאת בבקעה עמוקה לרגל הגבעה אשר עליה עומדת המושבה, אך מנוע של קיטור [שהותקן מאז] מביא את המים למעלה ומביא אותם אל כל בית ובית ואל כל חצר וחצר.
הזקנים זוכרים עוד את כל הצרות והתלאות אשר היו קשורות עם שאלת המים. אבל הדור הצעיר של המושבה וגם המתישבים החדשים אינם יכולים לתאר להם, איך היה אפשר להתקים במשך כמעט ארבע שנים במים המעופשים של נחל שורק או של באר הכפר קטרה!
יחד עם המכונה המביאה מים למושב סודר גם מרחץ עם אמבטיות ומקלחת, סודרה גם טחנת קמח. האיש אשר לוקח את הטחנה הזאת בחכירה, צריך בתור תשלום להספיק למושבה את המים הנחוצים לה.
מעניין להזכיר כי רק נבנתה הבאר, החלו ערבים מן הסביבה לבוא לקחת ממנה מים. בפרט השתמשו בה הרועים הבאים להשקות את עדרים. האכרים -היהודים לא היו משלמים להם מדה נגד מדה ולא מנעו מהם את המים.
שש שנים אחרי הקמתה שינו את שמה
באתר האגודה השיתופית ב.א.ר אשר נקראה על שמה של הבאר הראשונה מסופר על המחלוקת סביב קריאת הבאר על שמו של הנדיב הידוע:
בתמיכתו של הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד החלו הבילויים לחפור את באר המים הראשונה בגדרה. החפירה נמשכה כשנה ובמרץ 1889 זוכה גדרה סוף, סוף לשאוב את מימיה.
בתחילה סרב הברון לבקשתו של הרב יחיאל מיכל פינס לקרוא את הבאר על שמו. ליחסו המסתייג של הברון רוטשילד לבילויים ולאידיאולוגיה שלהם נוספה סיבה נוספת בדמות המרידה בשנת 1887 בפקידי הברון בראשל”צ, שהבילויים מגדרה וראשל”צ עמדו בראשה.
אבל בשנת 1895 התרצה הברון והסכים שהבאר תקרא “באר בנימין”. את חברת המים קראו ב.א.ר ראשי תיבות של השם בנימין, אדמונד, רוטשילד – והיא אגודת ב.א.ר עד לעצם היום הזה.
עוד על הימים הראשונים של חלוצי גדרה ניתן לשמוע בסיורים המתקיימים במוזיאון לתולדות גדרה והבילויים.
אסון הבאר הראשונה
בשנת 1915 התרחש אסון בעת ניסיון לאחזקתה ותיקונה של הבאר, יותר מ-25 שנה לאחר חניכתה.
על נסיבות האסון – בכתבה על אסון הבאר הראשונה, ממש כאן.
