גדרה היום חדשות המושבה גדרה
אולי יעניין אותך גם:
ראש המועצה סהר פינטו השתתף במצעד החיים מאושוויץ לבירקנאו לצד שורדי שואה ושורדי שבי חמאס. “גאה שעם ישראל חי”
ראש המועצה סהר פינטו שב לגדרה לאחר שהשתתף במסע לפולין שבשיאו מצעד החיים בהשתתפות ראשי יישובים במסגרת מרכז השלטון המקומי.
בתום מצעד החיים פרסם פינטו סרטון ישיר בדף הפייסבוק שלו.
בסרטון שפרסם כשהוא צועד על פסי הרכבת במחנה בירקנאו אמר:
“אנחנו במסע החיים בפולין אחרי שצעדנו 2.8 ק”מ מאושוויץ 1 לאוושיץ 2 בירקנאו.
נכנסו בשערי המחנה, אני צועד כאן על פסי הרכבת במקום האיום ביותר והמקולל ביותר עלי אדמות בו הנאצים יימח שמם השמידו יותר ממיליון נשים גברים וילדים רק במחנה הזה רק בשל היותם יהודים.אבל הפעם אנחנו צועדים כאן בעוצמה, עוצמה ואחדות במצעד הזה צועדים ומובילים אותו ניצולי שואה ולצידם ניצולים שחזרו משבי החמאס. צועדים פה נכי צה”ל לצד משפחות שכולות.
צילי ונקרט סבתו של עומר ונקרט נמצאת כאן. צילי בעצמה ניצולת שואה וכמו שהיא אמרה אתמול את השואה הראשונה היא חוותה כילדה ואת השואה השנייה שלה היא חוותה כשעומר ונחטף והיה למעלה מ 500 יום בשבי החמאס.
גדי מוזס צועד כאן ולצידו קיט סגל ומשפחות של שכולים וכולם יחד מגלמים יותר מכל את גורלנו המשותף כאומה את ההבנה שאין לנו עם אחר ואין לנו אומה אחרת . את הצורך שלנו לשמור על האחדות הפנימית. אויבנו תמיד ידעו לזהות את המחלוקת הפנימיות ולתקוף אותנו ולעומת זאת כאשר עם ישראל מאוחד אף אחד לא יכול עליו ואת זה אנחנו צריכים לקחת ולזכור כמה חשובה האחדות במדינה, כמה חשובה האחדות שלנו כאומה, כמה חשובה האחדות שלנו בגדרה בקהילה שלנו. מחלוקות תמיד היו ותמיד יהיו אבל מה שמאחד ומחבר ביננו הוא הרבה יותר חזק.
אני צועד כאן בגאווה, גאה לייצג את המדינה שלנו, גאה לייצג את גדרה, גאה שיש לנו מדינה חזקה ויש לנו אומה חזקה. גאה שעם ישראל חי.”
לאחר חזרתו ארצה פרסם:
הבוקר חזרתי ממסע, ריגשי ופיזי. היה זה במסגרת משלחת רשמית של ראשי רשויות ל’מצעד החיים’ בפולין. צעדנו מאושוויץ לבירקנאו. בדרך המקוללת בה צעדו לפני למעלה מ-80 שנה מיליוני יהודים ב’צעדות המוות’. צעדנו עם נשיא המדינה, עם שורדי שואה, ולצידם שורדי שבי, אשר נחטפו בבוקר ה-7 באוקטובר מבתיהם. מסע אחד בו הולכים יחדיו, משפחות של נרצחי נובה, חסידי אומות עולם, לוחמים שנפצעו בקרב ואנחנו – מנהיגי קהילות בישראל. אין דרך ברורה יותר להדגיש את שותפות הגורל של העם שלנו מהצעידה המשותפת, יד ביד, זה לצד זו.
בערב יום השואה השתתפנו בטקס מרגש במיוחד באולם הקונצרטים בקרקוב. בטקס הוקרן סרט על שורדת השואה צילי, סבתו של עומר ונקרט, תושב המושבה, ששרד את שבי חמאס. צילי סיפרה כי את השואה הראשונה שלה עברה כילדה, ואת השואה השניה כשעומר נחטף והוחזק למעלה מ-500 יום בשבי החמאס.להדלקת אחד מנרות הזיכרון הוזמנו שורדי השבי, גדי מוזס, שבנו יאיר ובני משפחתו מתגורר במושבה, יחד עם קית’ סיגל וחטופים נוספים שחזרו והדליקו יחד נר. אין מילים לתאר את מכלול הרגשות של התרגשות, כאב וגאווה מתערבבים יחד.בטקס בבירקנאו, בסופו של מצעד החיים, לא נשארה עין יבשה כששורדת השבי אגם ברגר ניגנה בכינור שהיה שייך לשורד שואה, לצד דניאל וויס שאיבד את שני הוריו ב-7.10.ואז, ברגע אחד, נפתחו ארובות השמיים והחל גשם זלעפות, כמו השמיים מצטרפים לדמעות של המשתתפים בטקס. הצעידה חזרה במזג האוויר הסוער, בסופת גשמים שאנחנו לא מכירים כאן בארץ, העצימה את התחושות ובעיקר את המחשבות על מה שעבר על היהודים במקום המקולל הזה לפני למעלה מ-80 שנה, לפני שהיתה לנו מדינה.הייתי כאן במשלחת נוער לפני 30 שנה בדיוק. נדהמתי מהעוצמות הרגשיות שהמקום המקולל הזה מעורר, כל פעם מחדש. לא פחות מכך מדהים הפער העצום בין המרחבים הירוקים והנוף היפה והפסטורלי, ובין הרוע הבלתי נתפס שהמקום הזה מייצג.
אי אפשר להבין את השואה באמת מתוך ספרים. אי אפשר להרגיש את גודל הזוועה רק דרך תאריכים ועובדות. צריך להיות שם – לראות את הרמפה, לשמוע את הדממה, להרגיש את הצמרמורת שלא מרפה. רק אז מבינים מה באמת קרה שם, ולמה אנחנו חייבים לזכור.השבוע עסקנו בגדרה בזיכרון באופן קהילתי. פתחנו את מוסדות המועצה וקיימנו מפגשי עדות “בגוף ראשון” לאורך כל השבוע, אליהם הגיעו תושבים רבים. בבוקר יום הזיכרון, חבריי, חברי המועצה, התגייסו ולקחו חלק בשימור מורשת השואה – והשתתפו בכלל הטקסים שנערכו במערכת החינוך במושבה.המסע בו השתתפתי השבוע היה לא רק על העבר – אלא גם על ההווה. על איך, גם היום, אנחנו שומרים על העם והקהילה שלנו? אין מונעים את הפילוג והסדקים הפנימיים שאויבנו מזהים כחולשה? איך מונעים שיסוי, הסתה, שנאה? ובעיקר איך מבטיחים שמה שקרה שם – לא יחזור על עצמו – לעולם.המסר שאני לוקח מהמשלחת אלינו הביתה, למושבה האהובה שלנו גדרה, הוא מסר של אחדות, של חיבור, אחווה, הכלה וחמלה. כשאנחנו ביחד – אנחנו בלתי ניתנים לשבירה. אני גאה שייצגתי את גדרה במסע הזה. התחייבתי שם – מול הקרונות, מול קירות הדומייה – להמשיך להעביר את הסיפור. להזכיר לדור הצעיר, לדאוג שגם הנכדים שעוד לא נולדו ידעו. ושנזכור תמיד – שהזיכרון הוא לא רק חובה מוסרית, הוא מגן אנושי. נזכור, ננציח, ונחייה – באחריות, באמונה, וביחד.
לעולם לא עוד. ראשי הרשויות באנדרטת רפפורט בורשה. (ראש מועצת גדרה לצד ראש מועצת מזכרת בתיה בשורה האחרונה)
