גדרה היום חדשות המושבה גדרה
אולי יעניין אותך גם:
80 שנים צוינו השבוע לטביעת אניית המעפילים סטרומה שעל שמה נקרא אחד הצירים המרכזיים בגדרה
80 לסטרומה. חלק גדול מתושבי רחוב סטרומה, אחד הצירים המרכזיים בגדרה המחבר מזרח עם מערב, בוודאי לא שם לב כי השבוע צוינו 80 שנים בדיוק לטביעתה של אניית המעפילים סטרומה שעל שמה נקרא רחובם.
בימים אלו העולם ניצב נדהם מול מראות המלחמה שהחלה השבוע באוקראינה. המלחמה פרצה ביוד ביום בו צוינו 80 שנה (24.2) לטביעתה של אוניית המעפילים סטרומה, סיפור הממחיש היטב את מצוקתם של יהודי אירופה בעיצומה של מלחמת העולם.
סיפורה המדהים והמזעזע של הסטרומה
סטרומה, אונייה בולגרית שנבנתה בשנת 1867 בניוקאסל, אנגליה, כספינת נהר, יצאה לדרך מנמל קונסטנצה שברומניה בדצמבר 1941 כשעל סיפונה כ 770 יהודים, ביניהם כ 100 ילדים.
הידרדרות מהירה וקשה בחייהם של יהודי רומניה הביאה את היהודים להחליט ולהימלט לארץ ישראל. עוד בשנות השלושים סבלו יהודי רומניה מאנטישמיות הולכת וגוברת מצד השלטונות והאוכלוסייה כאחד, לרבות חקיקה אנטישמית, פרעות, ובהמשך גם גירושים למחנות מעצר, פוגרומים קשים ולבסוף, מספטמבר 1941, גורשו כ 150,000 יהודים לטרנסניסטריה.
כ 770 יהודים נואשים, הצטופפו על סיפונה של סטרומה שתוכננה להגיע לקושטא ומשם להסדיר אשרות כניסה לפלשתינה. המנוע היה כה חלש והאנייה כה כבדה, עד שהיא אפילו לא הצליחה לצאת מהנמל בכוחות עצמה והסתייעה בגוררת. לאחר שהיטלטלה שלושה ימים בים, נגררה לנמל קושטא.
“ארון מתים שט על המים”
בקושטא, אשרות הכניסה המדוברות – לא היו בנמצא. משא ומתן ארוך התקיים במאמץ לשכנע את הבריטים לאפשר ליהודי סטרומה להיכנס לארץ. מאמצים רבים נעשו גם מול שלטונות תורכיה, לאפשר ליהודים לרדת בשטחה או לפחות להעבירם למחנה זמני במימון ארגונים יהודים. כל המאמצים עלו בתוהו. בריטניה הייתה נחושה למנוע את הגעת סטרומה לפלשתינה והתורכים ניסו לאלץ את האנייה לשוב לרומניה.
במשך כל המאמצים והניסיונות הללו, סירבו השלטונות התורכים לאפשר לנוסעי האנייה לרדת ליבשה. וכך מצאו נוסעי הספינה את עצמם כלואים על הסיפון במשך כעשרה שבועות – בקור נוראי, זוהמה, צפיפות איומה, סובלים ממחסור קשה במזון ובשתייה, או כפי שכונתה הספינה בדו”ח המחלקה המדינית של הסוכנות: “ארון מתים שט על פני המים”.
ארון מתים שט על המים. תמונה המיוחסת לתקופת עשרת השבועות בחופי קושטא
מי הטביע את סטרומה?
לבסוף, גררו התורכים את הספינה אל הים הפתוח, מחוץ למים הטריטוריאליים שלהם למרות שלאוניה לא היה מנוע שמיש שיאפשר את הפלגתה ליעד כלשהו.
המעפילים ניסו לחבל בכבל שחיבר את האנייה לגוררת וניסו להתעמת עם השוטרים התורכים, אך אלה הגיבו באש חיה. התורכים נטשו את האנייה בלב הים – בלי מים, מזון או דלק ועם מנוע לא מתפקד. קריאות ה SOS של הסטרומה לא נענו. כעבור כמה שעות פגע בספינה טיל טורפדו.
לאורך שנים ארוכות שררה מחלוקת בין החוקרים לגבי זהות כלי השיט שהטביע את האוניה. הסברות כללו את הסובייטים, הגרמנים והאנגלים.
רק בשנות השישים פורסם מחקר מקיף אשר הביא עדויות להטבעת הספינה על ידי הסובייטים. ב 1978 1978 נמצא מסמך סובייטי שדיווח על טיבוע סטרומה וציין לשבח את צוות הצוללנים תוך ציון שמותיהם, על ההטבעה המוצלחת של כלי השיט שזוהה על ידי הסובייטים כאויב.
לדראון עולם. אנדרטת סטרומה בחופי אשדוד
שורד יחיד
ממאות האנשים שהיו על הסיפון שרדו שניים בלבד: המעפיל הצעיר דוד סטוליאר ואחד מקציני האונייה, שהצליחו לטפס על קורה והיו סנטימטרים ספורים מעל קו המים. במשך הזמן ניסו שני הניצולים לעודד אחד את השני כדי לשרוד ובמשך הלילה הקר שבא שרו, דיברו וצעקו. הם חששו שאם יפסיקו – לא יחזיקו מעמד בקור העז ששרר במים וגופם יקפא. לפנות בוקר התברר לסטוליאר שהקצין לא החזיק מעמד ומת, והוא נותר הניצול היחיד מן האונייה.
מצד התורכים לא נעשה כל ניסיון להגיע למקום ולחפש אחר ניצולים ורק כעבור 24 שעות עברה במקום במקרה סירת דייגים קטנה, והם אלה שמשו את דוד מהמים והצילו את חייו.
עצומת היישוב. קול קורא לשלטון הבריטי להפסיק את מדיניות איסור הכניסה לפליטי אירופה לאחר טביעת הסטרומה
80 שנים חלפו – האם ההיסטוריה חוזרת על עצמה?
להנצחת הסיפור המזעזע של מאות הפליטים נקרא שמו של רחוב סטרומה בגדרה על שמה של הספינה הרעועה, ספינה שהפכה סמל למדיניות הקשוחה וחסרת הרחמים של שלטון המנדט ולמלכודת האיומה שבה היו נתונים יהודי אירופה, שגם כאשר הבינו שחייבים להימלט – דלתות העולם היו סגורות בפניהם באטימות ובאדישות.
80 שנים חלפו מאז אך גם היום בזירות רבות בעולם מקשיחות מדינות שונות את מדיניות קליטת הפליטים לשטחן ועושות כל מאמץ כדי להחזיר את הפליטים השונים לארצות מוצאן. האם נלמדו לקחי הסטרומה?
בפעם הבאה שאתם עוברים בסטרומה – דעו מאין באתם
(בשער: תמונת הסטרומה מימים יפים יותר כספינת נהר בסוף המאה ה-19)
