רחל המשוררת

השבוע צוין יום פטירתה של המשוררת רחל, אחת מגדולות המשוררות של תחילת המאה ה-20. תקופה משמעותית בחייה בילתה רחל בבתי מרפא בגדרה

רחל המשוררת והקשר שלה עם המושבה גדרה.

בשלהי חייה, כשהיא תשושה מהמאבק הממושך במחלת השחפת ומבדידות חברתית שנכפתה עליה, הגיעה רחל המשוררת (רחל בלובשטיין) למושבה גדרה. הייתה זו תקופה של נדודים בין בתי מרפא וחדרים שכורים, כשהיא מחפשת מזור לא רק לריאותיה הפגועות, אלא גם לנפשה הפצועה.

גדרה של תחילת המאה ה-20 נחשבה למקום אידיאלי לחולי ריאות בזכות האוויר היבש והנקי שלה. רחל שהתה במושבה בשנת 1929, כשהיא בת 39 בלבד, חודשים ספורים לפני פטירתה בבית חולים בתל אביב. בתקופה בה שירתה זכתה להכרה רחבה, אך מצבה הבריאותי הלך והידרדר. במושבה היא קיוותה למצוא את השלווה שתאפשר לה להמשיך ליצור, ואכן, למרות הכאב הפיזי, נופי המושבה והשקט שבה חלחלו אל שיריה המאוחרים, המאופיינים בהשלמה עצובה עם הגורל.

מרכז שהותה במושבה היה בית המרפא לחולי ריאות של ד”ר אריה בן גפן (שלימים הפך לחלק מבית החולים “הרצפלד”). המבנה, שהיה מוקף עצי אורן וגינות מטופחות, הציע לחולים את “שיטת הריפוי בטבע”: מנוחה מרובה במרפסות פתוחות תחת כיפת השמיים, תזונה עשירה ומשטר קפדני של שאיפת אוויר צח. עבור רחל, בית המרפא היה אי של שפיות בתוך עולם שסגר עליה. שם, בין כותלי המוסד הצנוע, היא זכתה לטיפול מסור, אך גם לתחושת הניכור של מי שיודעת שקיצה קרב.

כאבים בשירים

בתקופת שהותה בגדרה ובסמוך לה, שירתה של רחל הפכה למזוקקת וחשופה מתמיד. השירים משקפים את המרחק מהחברים (שהתרחקו מחשש להדבקה) ואת הציפייה לסוף:

• “במכאוב”: באחד השירים המזוהים ביותר עם סבל הפרט, היא כותבת: “כָּזֶה הַדִּין… הַבְּדִידוּת הַגְּדוֹלָה, בְּדִידוּת הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף”. השיר מבטא את התחושה הקשה של חולה שחפת המבודד מהחברה.
• “רק על עצמי”: אף שפורסם מעט קודם לכן, הוא ליווה אותה כמעין “כתב הגנה” של אישה שמרגישה שהעולם צר כעולם נמלה, וכל חייה הם רק ציפייה ליום המחר שיביא אולי הקלה.

אויר טוב יותר משוויץ

לאור הקביעה כי ‘אויר דגדרה מרפא’ הוקמו בתחילת המאה ה-20 מספר בתי מרפא בגדרה כאשר הידועים בינהם הם בית המרפא של ד”ר בן גפן בו שהתה, בית המרפא של פון וייזל אשר הפך לימים לבית המלון ליר סאנס ברחוב שכביץ בגדרה ובית המרגוע לסופר ולמורה בבית לוינסון השוכן ברחוב לוינסון במרכז המושבה.

מי שאחראי על הקביעה הרפואית מדעית כי אויר דגדרה מרפא היה ד”ר בן גפן בעצמו. ד”ר בן גפן, שהתיישב במושבה בשנת 1920, טען ואף ביקש להוכיח מדעית כי בגדרה ישנו אוויר ייחודי בזכות האוויר היבש והטהור הנמצא במקום. הוא הסביר שהאדמה החולית של גדרה גורמת למים לחלחל במהירות, מה ששומר על מזג אוויר יבש מאוד ללא ערפל, דבר המקל משמעותית על חולי ריאות ואסטמה.

בעלון פרסומי שהפיק, טען ד”ר בן גפן כי אחוז המבריאים בגדרה גבוה אפילו מזה של אתרי מרפא בשוויץ, וכי הקרניים האולטרה-סגוליות במושבה חזקות ומחטאות את האוויר ביעילות רבה יותר מאשר באירופה.

עד לימינו המושבה משופעת בבתי אבות ומקבצי דיור לגיל השלישי אשר הוקמו דווקא בגדרה בשל אותה קביעה היסטורית שלא ברור עד כמה נכונה באקלים דהיום.

את רחל האויר של גדרה לא הצליח לרפא והיא נפטרה מסיבוכי מחלת השחפת, מחלה שהיתה קטלנית ביותר בשנים ההן, בשנת 1931 בבית חולים בת”א.

רגוע. חצר בית המרפא של בן גפן, תמונה כבת 100 שנים שנשמרה מהמקום

הותירה מילים שנשארו שנים

המועצה המקומית ציינה את יום פטירתה וכתבה:

לזכר רחל המשוררת

זהו יום פטירתה של רחל בלובשטיין, רחל המשוררת.

בחודשים האחרונים לחייה, כאשר החריפה מחלת השחפת בה חלתה, הועברה רחל לבית הבראה לחולי שחפת בגדרה, בניהולו של ד״ר אריה בן-גפן.

כאן, בתקופה של חולשה ועייפות, שהתה הרחק מהעיר ומהחיים שהכירה.

רחל, שיצירותיה הפכו לאבן דרך בשירה העברית, הותירה אחריה מילים שנשארו גם שנים רבות לאחר לכתה.