מרימה את האף

רחלי אידלביץ נזירי עם ספר ביכורים. ‘האף’

עו”ד רחלי אידלביץ נזירי, תושבת גדרה המוכרת לרבים גם מאמנת כושר בשעות הפנאי, פונה לעולם חדש.

בשבועות הקרובים נציין את שבוע הספר העברי, שבוע שמביא למודעות גבוהה יותר את הספרים החדשים שיצאו לאור בשנה האחרונה.

אם תרחרחו היטב בין הספרים החדשים תוכלו להריח את ריחו הייחודי של ספרה הראשון של אידלביץ אשר לפני כחצי שנה השיקה את ספרה הראשון, ‘האף’, עיבוד ישראלי מקורי עם אינטרפציה עדכנית לקלאסיקה בת 200 שנה בשם ‘החוטם’.

“החוטם״ הוא אחד מהיצירות המוכרות ביותר של הסופר האוקראיני ניקולאי גוגול, ויצא במקור בשפה הרוסית.

גוגל היה סופר ומחזאי רוסי, יליד אוקראינה. מן המשפיעים והבולטים בסיפורת של המאה ה-19. מוכר כיום כאחד מגדולי יוצרי ואמני הפרוזה בתולדותיה של הספרות הרוסית, וכן בזו של הספרות העולמית כולה. כן נודעו לתהילה סיפוריו הקצרים, ובמיוחד “האדרת” ו-“האף”. ולצידם, רומן המופת “נפשות מתות”.

על הספר (ביקורת מאת אלה סוקרת הספרים)

אתחיל את הסקירה בוידוי: אני לא מכירה את הסיפור המקורי של הסופר ניקולאי גוגול, שנכתב לפני כ-200 שנה (!!), אך אני תמיד שמחה לקרוא סיפרים ואגדות שמגיעים אלינו מארצות אחרות או נכתבות בהשראתם.

הספר מספר על איש שאהב מאוד את המראה החיצוני שלו ובעיקר את האף שלו. הוא היה רכלן, יהיר, לא חברותי… ויום אחד האף שלו נעלם. והוא יוצא למסע חיפושים בעקבותיו. האם יצליח למצוא אותו?

מדובר בסאטירה חברתית הומוריסטית, מלאה במשחקי מילים הקשורים לאף ומלווה באיורים חמודים שממחישים את הטקסט המנוקד ומעוררים הזדהות. הטקסט נכתב בצורה קלילה וחיובית, עם זאת, הוא מכיל ביטויים שיש לדון עליהם עם הילדים ולכן לדעתי מתאים לגיל 5-6 ומעלה בקריאה משותפת (עלול לעורר פחדים בילדים שיבינו את הטקסט כפשוטו ולא את משמעותו בגיל הצעיר). הנושאים שעולים מן הסיפור יכולים להיות רלוונטיים במיוחד לילדים שסובלים מקשיים חברתיים.

מה לוקחים לדרך?

צריך להתמקד במה שחשוב בחיים, להיות אופטימיים ולנסות להינות מחוויות מגוונות.
כדאי להיות נחמד לאנשים, לא לעסוק ברכילות ולא להתערב בנושאים אישיים של אחרים.

לסיכום, זהו ספר אופטימי ומשעשע שעוסק בנושאים רגישים בצורה אלגנטית. מומלץ גם להורים 😉

אידלביץ’:

לפני כשמונה שנים, כבר לא זוכרת… ילדיי עדיין היו קטנים והקשיבו לסיפורים לפני השינה.

מתישהו נגמרו לי הספרים ורעיונות מהראש ונזכרתי בסיפור אהוב שגדלתי עליו בילדותי ברוסיה –”החוטם” של ניקולאי גוגול.

ניקולאי גוגול היה סופר אוקראיני שחי באימפריה הרוסית הצארית לפני כמאתיים שנה. הוא יצר ספרות נפלאה באוקראינית ורוסית ונחשב לקלאסיקה של שני העמים.

זו קלאסיקה לא פחות מ”החטא ועונשו” שכולם מכירים בארץ בגלל, כי לפחות כשאני למדתי בתיכון, היה חובה לבגרות. יצא לי במקרה לקרוא את “החוטם” גם בעברית כי הייתי מהנערות המוזרות שלמדו חמש יחידות ספרות.

איש מתעורר בבוקר ומגלה האף שלו נעלם… פותח בחיים משלו, פעם כאיבר גוף ופעם ממש כדמות אנושית בפני עצמה, מטייל בכרכרה מפוארת ומשוויץ בכל סמלי הסטאטוס. אבסורד? זה באמת שם הז’אנר.

האמת – זה לא היה סיפור לילדים בכלל! אומרים שזה היה סיפור סאטירה נוקבת על מעמדות בחברה ועל אנשים שיעשו הכל כדי להגיע למעמד “מרימי האף”.

הילדים שלי ראו בזה סתם סיפור משעשע ולא הפסיקו לצחוק. אני לא האמנתי להצלחה! למחרת חיברתי חרוזים ומשחקי מילים בעברית, ליקטתי את כל הפתגמים שקשורים לאפים, ציירתי איורים והתאמתי את העלילה לילדים ישראלים של המאה העשרים ואחת. הבנים שלי צבעו את האיורים והמשיכו להתפקע מצחוק.

כך נולד הרעיון לספר. אני דווקא החלטתי להסיט את העלילה קצת לכוון הסיפור על זוגיות ויש בו מוסר השכל גם להורים.

אחרי זה הייתה הוצאה לאור וותיקה, שנוסדה כמעט עם קום המדינה. היא הציעה להשקיע חצי מעלות הספר, אבל דווקא כאשר אני שמתי את החלק שלי – הלכה לפירוק. לא כואב על הכסף שירד לטמיון- יותר על זה שאנשים לא קוראים יותר ספרים ומוציאים לאור פושטים רגל.

עברו שנים, גדלנו והזדקנו, וה”האף” נשאר במגירה.

על הוצאת “האף” אמנם קיבלתי מענק ממכון התרגומים ברוסיה, אבל הוא לא כיסה את מלוא הוצאתו. הפעם לא סמכתי על אף אחד והחלטתי לפתוח הוצאה לאור משלי.

החלטתי שגרסת “האף” הישראלית לילדים חייבת לצאת לאור מהמגירה.

חס וחלילה, הילדים שלי עוד עלולים לחשוב שאמא שלהם מזניחה פרויקטים באמצע הדרך.

מוקדש לבניי יהונתן ודניאל

לפרטים על הספר – ממש כאן.