גדרה היום חדשות המושבה גדרה
אולי יעניין אותך גם:
דוד עברי, יו”ר תע”א ומנכ”ל משרד הביטחון לשעבר חושף את הקשיים האדירים בצמתי קבלת ההחלטות על פרויקט החץ
לא היה לנו חץ בלעדיו.
זו כבר הפכה לשגרה הזויה. התרעה מקדימה על ירי טילים לטווחים של כ-2000 ק”מ עם ראשי נפץ בעלי היכולת להפיל בניין, כניסה לממ”ד, המתנה לדיווח על היירוט של לוחמי יחידת החץ ושותפיהם לקרב ההגנה, וחזרה לשגרת יומנו.
השגרה האמורה, הזויה ככל שהיא נתפסת בעיננו בזמן אמיתי ועמוקות הצלקות שתותיר בנו לאחר מעשה, היא כאין וכאפס לעומת הזוועות שעלולות היו להתרחש בעורף הישראלי אילולא היתה לנו מערכת הגנה רב שכבתית שמובלת בגאון על ידי מערכת החץ, מערכת יירוט הטילים הבליסטיים הראשונה מפיתוח ישראלי, המערכת הטובה בעולם.
בראיון עומק של אסף גלעד מגלובס, מספר דוד עברי, יו”ר תע”א לשעבר, סגן הרמטכ”ל ומנכ”ל משרד הביטחון בשנים בהם התקבלו ההחלטות הגורליות על פרויקט החץ, עד כמה היה קשה להביא להחלטות כבדות המשקל לפיתוח מערכות ההגנה הדמיוניות אז, וגם היום, כנגד כלל גופי הביטחון שהעדיפו תמיד את ההשקעה ביכולת התקפית על פני הגנתית.
אבות רבים אבל רק אחד היה שם בכל הצמתים החשובים באמת
להצלחות המבריקות ביותר ישנן תמיד אבות רבים, אך מעטים מאוד מהטוענים לזכותם על ההצלחות של מערכת החץ היו שם בצמתים הכי קריטיים כפי שהיה דוד עברי, 91, מי שגדל בילדותו ממש כאן בגדרה לצד בני משפחתו שחלקם הגדול נותר במושבה עד היום.
בראיון מפורט במיוחד הוא מגולל את קורות הפרויקט מרגעי הנבטת הרעיון בשנות ה-80, הקרבות על תקצוב הפרויקט אל מול מערכות שהתרגלו לחשוב התקפית בלבד ולזלזל בצורך במערכות הגנה ועד לייצור הסדרתי של טילי החץ 2 הראשונים בשנות ה-90.
לא היה היום חץ בלעדיו. עוד טיל חץ 3 יוצא לדרכו. צילום: מפא”ת
מערכת שהיא כל כולה לקחי מלחמת לבנון הראשונה
מלחמת לבנון הראשונה היתה המלחמה האחרונה בה התיימר חיל האויר הסורי להתמודד בקרבות אויר אויר מול חיל האויר הישראלי. בשיא הקרב שהו בשמי לבנון למעלה מ-60 מטוסי מיג סוריים ולמעלה מ-90 מטוסים ישראליים. בתום הקרבות במלחמה נרשם ניצחון מוחץ לחיל האויר הישראלי, 82 הפלות מטוסי אויב מול אפס מטוסים ישראליים שהופלו.
במקום לנוח על זרי הדפנה, עברי, מי שהיה מפקד חיל האויר במהלך המלחמה, השקיע בלמידת לקחי האויב והבין במהרה שהאויב הסורי החליט על שינוי מהותי במערך ההתקפי שלו, במקום מטוסי קרב החליט על מעבר לטילי קרקע קרקע והחל בהשקעה במערך טילי סקאד, כולל כיווני פיתוח לראשי קרב מצוידים בחומרים כימיים.
“זה פשוט מאוד: צריך לקרוא מה שהצד השני כותב כשהוא מסכם מלחמות. אי אפשר להסתפק רק בלקחים שלנו”, כמו לפני 7 באוקטובר, כאשר תוכניות הפלישה של חמאס לשטחי ישראל שזכו לכינוי “חומות יריחו” נותרו ספונות במדורי המודיעין מבלי שקיבלו בולטות בקבלת ההחלטות, גם לקחי משטר אסד האב לאחר מלחמת לבנון הראשונה זעזעו מעטים מאוד בממסד הביטחוני ובממשלות שהוקמו לאחר מכן.
בספר שפרסם מאמרים פרי עטם של כל אחד מאלופי המטכ”ל הסורי, חתם מוסטפא טלאס, שר ההגנה הכריזמטי של אסד, על חזון חדש למזרח התיכון.
“מי שקרא את הספר הזה בתרגום לעברית הבין שהסורים לא מתכוננים למלחמה הקודמת, אלא למלחמה הבאה. טלאס הבין שנקודת התורפה של הצבא הסורי לא נמצאת בצבא היבשה, אלא מול חיל האוויר הישראלי והלוחמה האלקטרונית שהפעלנו. אז הוא קבע שהמלחמה הבאה כבר לא תהיה על טילי קרקע-אוויר, אלא על טילי קרקע-קרקע, או טילים בליסטיים.”
ההבנה שהמלחמות בעתיד יכללו התמודדות כנגד טילי קרקע קרקע שלא ניתן להתמודד איתם בעזרת מטוסי הקרב המשוכללים ביותר, הובילה את עברי להבנה שחייבים פתרון אחר, מערכות הגנה אוירית אקטיביות ליירוט הטיל במעופו.
המליץ על קביעת גוף אחראי להתמודדות עם הטילים הבליסטיים
על מנת להתמודד עם הטילים נדרש צה”ל לבנות את הכוח ביחידות ומערכות שיוכלו להתמודד עם מערך הטילים הבליסטיים. בהתאם להמלצתו של עברי, אשר שימש כסגן רמטכ”ל בין השנים 1983 ל1985, החליט הרמטכ”ל דאז, משה לוי על הטלת התפקיד על חיל האויר
“זו הייתה הפעם הראשונה שבה הוא צריך לקבל את האחריות להגנה על העורף הישראלי, ולא רק על התקפה”..
מול כל המתנגדים
למעט ההחלטה על הטלת האחריות על חיל האויר, דבר לא נעשה בצבא לאורך שנים. כלל הגופים בחיל האויר, במטכ”ל ואפילו ברפאל התנגדו להשקעה האדירה שנדרשה בפיתוח והצטיידות בטילי הגנה.
ההתנגדות הייתה נחרצת, לא רק של חיל האוויר, גם המטכ”ל בכללו. אפילו רפאל נעמדה לצד הצבא ואמרה: ‘לא נגן על עצמנו למוות’. הגישה הייתה שנוכל להגן על העורף רק באמצעות תקיפה של האויב”.
מגייס את האמריקאים בלחיצת יד
לאחר שחרורו מתפקיד סגן הרמטכ”ל מונה עברי ליו”ר IAI והמשיך לדחוף להתנעת תכנית ההגנה הישראלית מפני טילים למרות ההתנגדות העזה מבית.
את העזרה מצא דווקא מעבר לים אצל חברו משכבר הימים, ג’יימס אברמסון, מנהל פרויקט ה SDI (מלחמת הכוכבים) שיזם הנשיא רייגן שנים קודם לכן.
“את אברמסון הכרתי היטב מפרויקט אחר, פיתוח ה־F-16. הזמנתי אותו לישראל על תקן חבר כדי שיינאם בכנס. ניצלנו את ההזדמנות כדי להביא אותו לחצי יום של ישיבות בתע”א, והצגנו לו ארבעה פרויקטים שהועלו אז מתוך רצון לשתף איתו פעולה, אחד מהפרויקטים, טיל נגד טילים שהציג לו מנהל מל”מ דב רביב, מצא חן בעיניו.
“לחצנו ידיים וסיכמנו על המימון הראשוני של הטיל – שלימים ייקרא ‘חץ'”.
בלחיצת יד. דוד עברי עם ראש ה CDI אברמסון בשנת 1985 (ארכיון פרטי דוד עברי)
“זה לא משרד הביטחון רוצה את החץ, זה דוד עברי שרוצה אותו”
השימוש של צבא בטילים בליסטיים כבדים כנגד אוכלוסייה אזרחית לא נרשם בימים אלו לראשונה. כבר בשלהי מלחמת איראן עיראק בשנת 1988 השתמש סאדאם חוסיין, 3 שנים לפני שהפנה את משגריו מערבה, במטחים כבדים, בסך הכל 188 טילים כנגד הערים הגדולות באיראן, מה שגרם למאות הרוגים ולנטישה המונית של מרכזי הערים.
עברי, אז מנכ”ל משרד הביטחון, חש תסכול רב נוכח התקיפות שגם לישראל לא היה כנגדם פתרון. העובדה שבהערכות המצב השנתיות של צה”ל לא התייחסו אליו ברצינות הביאה אותו לכתוב מכתב חריף במיוחד שבו תקף את הערכת המצב המודיעינית והאסטרטגית של הצבא כ”הערכת מצב מגמתית וממעיטה”, מכתב אשר קומם עליו מאוד את ראשי הצבא והמערכת הבטחונית אשר כללה גורמים שטענו שפיתוח מערכת החץ הוא גחמה אישית שלו.
“זה לא משרד הביטחון רוצה את החץ, זה דוד עברי שרוצה אותו”.
צריך לעשות בהגנה את המינימום ההכרחי ובהתקפה את המקסימום האפשרי
גם אחרי מלחמת המפרץ, בשנת 1991, ולאחר שיותר מ-40 טילי אל חוסיין עיראקיים שוגרו לעבר ישראל שניסתה להתגונן בעזרת טילי פטריוט שלא הותאמו מספיק לאיום והיוו מענה בלתי מספק לחלוטין, לא מיהרו במערכת הביטחון לשמוע לאזהרותיו.
רק לאחר שהתבררו תוצאות תחקירי המלחמה אשר הצביעו על כשלון הפטריוט במשימה, אימץ שר הביטחון דאז משה ארנס את המלצותיו והורה על האצת פיתוח פרויקט החץ.
עברי, אשר שימש כ-10 שנים ברציפות כמנכ”ל משרד הביטחון תחת שורה של שרי ביטחון, לא מצמץ לאורך כל התקופה והתמיד בקידום הפרויקט גם אל מול עיתונות שלעיתים היתה עוינת (ובגין כתבות של ראובן פדהצור ז”ל כמתואר בכתבה גרמה לחיתוך חד בתקציב ההשקעה האמריקאי) וגם כנגד גורמי ביטחון ספקניים אשר רצו לראות את גמר הפיתוח המלא לפני התחלת ההשקעה בייצור הסדרתי.
חץ 1 נכשל אחרי שני ניסויים, אז קבעתי קו ייצור לחץ 2 עוד לפני שנגמר הפיתוח. פחדתי לעזוב את משרד הביטחון כי במקרה שכזה קו הייצור עלול שלא לקום.
עברי למעשה מגולל בכתבה את הצלחתו להתגבר על האינסטינקט הבסיסי במערכת הביטחון, מערכת שהתבססה על:
“אמונה שצריך לעשות בהגנה את המינימום ההכרחי ובהתקפה את המקסימום האפשרי.”
“אי אפשר להכריע מלחמות מהאוויר”
בשאלה העכשווית לגבי עתיד המערכה באיראן, עברי פסימי לגבי היכולת להחליף את המשטר בפעילות מהאויר בלבד.
“אי אפשר להכריע מלחמות מהאוויר. אפשר לשנות מצב שבו דברים אחרים מתפתחים אבל אתה לא יכול להכריע מלחמה בצורה הזו – לא רק באיראן. צריך לדעת לאזן היטב בין כוחות. הרי גם אבן היא נשק, אבל האם היא יכולה להכריע מלחמות?”.
לראיון המלא בגלובס – ממש כאן.
בן גדרה
עברי נולד בתל אביב אך עבר עם משפחתו לגדרה בשנת 1935, כתינוק בן יומו, והצטרף יחד עם אחיו הבוגר, אחותו ואימו לאביו שכבר החל לעבוד כפועל בגדרה מספר חודשים לפני כן. על סיפור המשפחתי ניתן לקרוא בכתביו של מנשה עברי באתר טרסה – ממש כאן.
עברי גדל והתחנך בגדרה עד לגיוסו לחיל האויר בשנת 1952.
בשנת 2021, ביום השנה לנפילת בנו גיל עברי ז”ל, בתאונת טיסה, חנך עברי אנדרטה לזכר בנו בגדרה, בגינה הקהילתית במערב גדרה.
אחיו הבוגר, מנשה עברי ז”ל, יקיר גדרה, התגורר לאורך כל חייו מאז שהגיע עם אחיו כילד לגדרה בשנות ה-30 והלך לעולמו בשיבה טובה בשנה שעברה.
עברי, משמאל לצד אחיו ואחותו בתמונה משפחתית מלאה בגדרה
מנציח את זכר בנו, גיל עברי, דוד ומנשה עברי במהלך הטקס בשנת 2021 בגדרה
לראיון המלא בגלובס – ממש כאן.
ראיון נוסף עם דוד עברי בוואלה על “איך נולד טיל החץ למרות התנגדות צה”ל” – ממש כאן
(בשער: טיל חץ 3 בשיגור. צילום מפא”ת)
