כל גיא בדרכו

ראש מועצת גדרה בטור אישי שפורסם במעריב על גיא שמחי וגיא כרמיאל זכרם לברכה

כל גיא דרכו. השבוע נפל ברצועת עזה גיא כרמיאל ז”ל, שנה ושלושה חודשים לאחר נפילתו של גיא שמחי ז”ל ביומה הראשון של המלחמה.

לצד שמם הפרטי מצא ראש המועצה קווי דימיון רבים בין גיא לגיא:

“כל גיא בדרכו”

זהו סיפורם של שני צעירים, גיבורים, מלח הארץ, ציונים, צנועים, ערכיים, אהובים. שניהם חייכנים ומוכשרים, שניהם מנהיגים מגיל צעיר.

השיר ‘אנחנו שנינו מאותו הכפר’ נכתב עשרות שנים לפני שנולדו אבל הוא מתאים באופן כואב גם להם.

שניהם למדו באותו בית הספר יסודי. המורות ידעו להגיד על כל אחד מהם, בנפרד, כי טמון בו פוטנציאל עצום. כבר מגיל היסודי, המורות שלהם חשבו עליהם, כל אחת בליבה – כי יש אצלה בכיתה תלמיד שהוא קצת יותר בולט מהשאר.

ראו את זה באופן שבו שיחקו עם חבריהם בהפסקה, בסיפורים שההורים האחרים סיפרו עליהם. ‘משהו גדול יצא מהם’ חשבה כל מורה – על התלמיד שלה.

הם היו גם מאוד דומים מחוץ לשעות בית הספר. שניהם היו ספורטאים מלידה – אחד שיחק כדורגל בהפועל המקומית, השני בכושר קרבי. שניהם לקחו חלק פעיל בתנועת הנוער מכבי צעיר – יצאו לטיולים, התנדבו ועשו טוב לסביבתם. בלחש סיפרו עליהם חבריהם שהם ‘מלכי השכבה’. שוב – על כל אחד בנפרד. הכריזמה, הצחוק הכובש, היופי הפנימי והחיצוני והעיניים הטובות.

סיפורם המשותף המשיך גם באותו התיכון – דרכא ע”ש אילן רמון. כמו האסטרונאוט הישראלי הראשון, גם הם האמינו שאין אתגר שלא יוכלו לו. לצד הפעילות אחר הצהריים, שניהם הצטיינו בלימודים והכינו את עצמם לחיים הבוגרים. לשניהם, איך לא, היה חלום משותף – להתגייס לשירות משמעותי ולהגן על המדינה.

שניהם עברו מיונים קשים והתקבלו לסיירת. האחד לסיירת צנחנים והשני לסיירת הנח”ל. שניהם היו משוכנעים שהסיירת שלהם היא ה-סיירת בהא הידיעה.

שניהם כמובן לא הסתפקו בשירות שגרתי וביקשו לצאת לקורס קצינים ושניהם היו מתאימים לכך. אולם באורח פלא, אף שלא שירתו יחד ולא היה להם את אותו המפקד – משניהם ביקשו להישאר ביחידה ולהילחם ביחד עם חבריהם, “אתם טובים, אל תלכו”, הם התבקשו.

לשניהם קראו גיא. האחד גיא שמחי, בנם של דדי ואורית שמחי. בעודו בחופשה משירותו הסדיר, נסע עם חבריו למסיבת הנובה סמוך לקיבוץ רעים שבו גדל. עם תחילת מתקפת הפתע הנוראית ב-7 באוקטובר, לקח את חבריו וחתר להגיע לממ”דים בקיבוץ רעים תוך שהוא אוסף בדרך מבלים נוספים.

גיא נשאר מחוץ לממ”ד להגן על הדלת, נלחם במחבלים בידיים חשופות, ללא נשק, והרג מחבל בידיו. כשהבינו המחבלים שמי שנכנס לבית לא יוצא ממנו, החלו לזרוק רימונים. גיא נפצע מהרימונים, הצליח לצאת דרך החלון בעודו פצוע ונהרג מירי נוסף. מעשיו מנעו מהמחבלים להיכנס לבית ולרצוח את כל חבריו בממ”ד. בנופלו הציל 30 בני גילו שאת חלקם כלל לא הכיר.

גיא השני, גיא כרמיאל, בנם של מירב ואורן, נפל השבוע ברצועת עזה, כשנה ושלושה חודשים לאחר אותו בוקר ארור של 7 באוקטובר.

שני גיא, שניהם בני גדרה – שנתיים הפרידו ביניהם. שניהם בדרגת סמל ראשון, את השם של שניהם מלווה עתה הביטוי ‘זכרם לברכה’. שניהם ציוו לנו במותם את החיים – לעשות טוב למען האחר, להתנדב בקהילה, לחנך את צעירינו לערכים ולאהבת המולדת.

שניהם, כל גיא בדרכו, לימדו אותנו כי עלינו להמשיך להילחם על המדינה שלנו, להילחם למען אחינו החטופים הנמקים בשבי חמאס ולהיאבק למען עתיד המדינה. שני גיא, שני ‘הותר לפרסום’, שני צעירים מבטיחים שהשאירו חור ענק בלב, של כולנו.