המשאיות של אורנה

תערוכת ציורים ייחודית מאת הציירת המקומית אורנה שפירא תעלה השבוע בספריה

אמנות איכותית ומקורית נוצרת כשאמן מזהה אמת המייצגת אותו ורק אותו. ואז, הוא מחפש כלים שיתנו לאמת הזאת צורה פלסטית שתמחיש למתבונן באמונתו את האופן בו הוא חווה את עולמו. בתהליך הזה נוצרת שפה אמנותית מקורית וחדשנית.

אורנה שפירא הולידה שפה ייחודית לה, המדמה את האופן בו היא חווה את המציאות.

הציירת והתסמונת

כאן המקום לעמוד על האופן המיוחד בו רואה אורנה שפירא את עולמנו. אורנה אובחנה לפני 5 שנים כבעלת “תסמונת אירלן” שעם תסמיניה היא חייתה שנים מבלי לדעת את סיבתם. אנשים בעלי תסמונת אירלן  (Erlen Syndrome) אינם רואים את העולם ככול אדם. הם סובלים ממה שקרוי “עומס חזותי” שנוצר כתוצאה מפענוח שגוי/לקוי שנעשה במוח לאורכי גלי האור הנקלטים באמצעות העיניים. הפענוח הלקוי גורם לשיבושים והפרעות, המקשים על התפקוד היומיומי כמו: רגישות רבה לאור שמש או תאורת ניאון, קשיי קשב, קשיי קריאה, כאבי ראש ומיגרנות, מתח ועייפות ושדה ראייה מצומצם.

כשמתוודעים להפרעות שחווים בעלי הסינדרום הזה, ההישגים של אורנה שפירא מעוררי התפעלות. מי שיפגוש את אורנה לא יבחין באף אחת מהתופעות האלה. אורנה בעלת שני תארים אקדמיים: MBA + תזה שהתקבלה בהצטיינות, ובהמשך B.Sc. במתמטיקה ומחשבים. תחום העיסוק שלה, עד היום, הוא בתחום המחשבים.  מ 2013 ועד 2019  אורנה, במקביל לעבודתה בהיי-טק, למדה לימודי אמנות במדרשת בית ברל וכן במכללת מנשר לאמנות.

“פספסתי אנשים”

אומרת אורנה:

“אני פספסתי אנשים, וראיתי מעט מדי- והחור הזה יצר אנרגיה גדולה. תמיד התמקדתי בלא ממוקד, באותו הרף עין, מה שצריך לעצור כדי לראות … אני מרגישה לפעמים שאני מכריחה את הצופה לעצור בנקודה לא קיימת, כאילו בעל כורחו לראות, להזדהות עם הלקות שלי.”

מציטוטים מהמבוא לספר האמן שלה, כתבה איריס פשדצקי “המשאית היא דימוי לדברים רבים כל כך עד שנראה שהיא הכל: היא העבר, היא החיים עצמם והיא אפשרות לעתיד. היא משאת נפש, מושא לחיקוי והערצה, היא מייצגת את הלא מושג, את הדבר שלעולם נמצאים מאחוריו, ברדיפה. בו זמנית המשאית היא גם דימוי הורי, מקור בטחון”.

לגבי אמנותה של אורנה, דברים אלה יכולים לשמש כמפתח להבנתה: המשאית – כדימוי קונספטואלי להתנהלותה בחייה. האופן בו היא ממחישה בצורה אובססיבית את הדימוי בטכניקות מגוונות: שמן על בד, על קיר גבס, על עץ, על קרטון, פסטל שמן על עץ, בסיאנוטייפ על נייר ובסרטון אנימציה – המוצג בתערוכה. על כך אומרת אורנה: ” הטכניקה משחררת את הנרטיב (…) היא מעבירה את הדימוי מחומר לחומר ומהדהדת שינויים רנדומליים (…) מעניינים אותי מעברים, שינויים קטנים, לא מתוכננים”. היא מנסה להמחיש את השינויים הנגרמים על ידי הזמן על החומר, על הברזל במסאית, על בני אדם בגוף ובנפש.

אורנה שפירא מתגוררת ויוצרת בגדרה. זאת תערוכת היחיד השנייה שלה כאן בספריה.

אירוע פתיחת התערוכה יתקיים השבוע ביום רביעי: