המאפייה הראשונה בגדרה

המאפייה הראשונה של המושבה גדרה, לא מה שחשבתם

המאפייה הראשונה בגדרה. המושבה גדרה ידועה ברבים במאפיות המצוינות הפרוסות ברחבי המושבה כגון מאפיית צנעני הותיקה ומאפיות אחרות שכבר התפרסו לרשת של סניפים ברחבי המושבה.

על רקע הניחוחות המהפנטים שעולים מהמאפיות המוזכרות קשה לדמיין את הימים הראשונים של המושבה שבמהלכן כדי לאכול לחם פשוט היו החלוצים נוסעים לראשון לציון כדי להביא משם את הלחם שנאפה במושבה הממוסדת (שהוקמה רק שנתיים לפני גדרה).

לאחר זמן קצר מאוד הנסיעות הארוכות והכפופות לתנאי מזג האויר והסכנות האחרות שבנתיב הנסיעה הביאו את החלוצים להחליט ולבנות תנור מאפה בגדרה עליו מספר גם מייסד תנועת הבילויים, ישראל בלקינד.

“קיבתו של ביל”ויי יכלה לעכל הכל”

בכתביו של בלקינד, ‘בנתיב הבילויים’, אשר התפרסמו לאחר מותו סיפר גם על התנור הראשון שנבנה בגדרה של הימים הראשונים במטרה לאפות במקום את הלחם הדרוש לתושבים.

בראשונה היו מביאים מראשון-לציון גם לחם. אך עד מהרה נוכחנו כי זה כרוך לנו בסכנה גדולה למות ברעב בשעת הגשמים. אדמת השפלה השמנה נהפכת בשעת הגשמים לבצה עמוקה, אשר לא רק חמור אלא גם סוס איננו יכול להוציא את רגליו ממנה. מלבד זה היה הנחל נהפך לנהר איתן ויהיה סוגר לפנינו את הדרך לכמה ימים. לכן הוחלט לעשות תנור אצלנו ולאפות בו את לחמנו.

חפרנו בור בעומק ידוע ובתוך אחד מקירות הבור חצבנו חור אשר היה דומה לתנור. את התנור היו מסיקים במין קוצים אשר חכמי הבוטניקה שלנו קראו להם סירים. הסירים האלה, הלחים כרגיל, היו נותנים עשן כל-כך חזק, עד כי היו מעורים את עיני המסיקים, והלחם היה יוצא מן התנור על-פי מזל היום. פעם היה יוצא כולו שרוף באש ומראהו כפחם, ופעם היה יוצא בצורת חתיכת בצק. אך קיבתו של ביל”ויי יכלה לעכל הכל.

עתה, כמובן, אינם משתמשים יותר בתנור הזה. אבל האורחים הבאים לבקר את גדרה אינם נמנעים לסור לראות את הבור ואת החור בתוכו, וקשה להם לתאר לעצמם איך יכלו בני אדם מן הישוב לאפות להם לחם באופן כזה, בתנאים כאלה.