בערבות לפלנד

דדי שמחי במסע הורים שכולים בלפלנד

דדי שמחי, אביו של גיא שמחי ז”ל, השתתף לפני ימים אחדים במסע משותף להורים שכולים בערבות לפלנד יחד עם 21 הורים שכולים נוספים לנופלים במלחמת חרבות ברזל.

הטמפרטורות הנמוכות והנופים הייחודיים של ערבות לפלנד בשיא החורף היוו רקע חזק במיוחד לסיפורים בהם שיתפו ההורים ללוחמים שנהרגו.

ממשתתפי המסע נמסר כי שמחי לקח על עצמו גם את תפקיד הDJ ועטף את המסע בשירי אוירה ישראליים.

אבי הרוש, אביו של ריף הרוש ז”ל, כתב:

ריף בן שלי,

21 אבות שאבדו בנים. אבא אחד מיוחד שאיבד בת.

22 אבות שהשאירו את ״הגבר גבר״ בבית ויצאו יחד למדבר הלבן של לפלנד.

כמה שכולנו רגישים. בוכים. כואבים.

מספיק מבט אחד בעיניים להבין שאנחנו יחד.

חברים חדשים. סיפורים מרגשים. רצון משותף לחיות.

המילה שחוזרת על עצמה הכי הרבה היא פספוס.

פספוס על ילדים שנעלמו מהחיים.

אנחנו חיים ריף. אנחנו נאבקים בסבך הכאב והגעגוע.

יש משהו מיוחד באבות שאיבדו ילדים. זה כאב אחר.

אני כל כך מתגעגע אליך.

אני ממשיך לעשות ריף.

שמור עלי ועל כולנו.

כמה חבל שנהרגת.

אבא

“מי אמר שגברים לא בוכים”

גם שרון פישר, אביו של רס”ל אמיר פישר ז”ל שיתף

“קבוצת אבות במסע עוצמתי ומרגש ללפלנד הקרה והרחוקה. מי אמר שגברים לא מדברים ולא בוכים?

“קבוצה מרגשת שיצאה למסע של חיבור ושל ביחד. המרחבים הלבנים של לפלנד כאילו מכניסים שקט ושלווה לנפש הפצועה של כל אחד מאיתנו . הרבה פעילויות בשלג ובקור. שיחות ברכב, אוטובוס ובערבים המשותפים.

הילדים שלנו נבחרו כדי שאנחנו האבות נהיה זה לצד זה במסע המטורף הזה ללפלנד ובמסע של החיים הלאה. למדתי להכיר סיפורים שלא הכרתי על ילדים מופלאים בדיוק כמו אמיר שלי”.

(בעשר: האבות במהלך המסע, תמונה מעמוד הפייסבוק של אבי הרוש)