בית הספר רות הצטרף להנצחת משפחת קוץ במיצג ‘כנפיים של בובה’

לצד בית הספר קשת, גם בבית הספר התיכון רות בגדרה מיצג ‘כנפיים של בובה’ המנציח את המשפחה שנמחקה, חמשת בני משפחת קוץ מכפר עזה

כל שביקשו היה לעוף.

ביולי 2023 השיקה ליבנת קוץ ז”ל, תושבת כפר עזה ובת משפחה לתושבת גדרה, מיזם ייחודי, בניית מיצג מצעצועי פלסטיק לקישוט קיר המיגוניות באזור מגוריה, מיזם שחיבר לשיטתה בין ערכי הקיימות לאופטימיות הכה נדרשת בעת ההתכנסות בתוך מיגוניות בעת צרה.

בשבעה באוקטובר נרצחה ליבנת יחד עם כל משפחתה במהלך המתקפה הרצחנית על קיבוץ כפר עזה, אך הרוצחים לא רצחו את הרעיון ואת המיזם שכה היה חשוב לליבנת לקדם.

כנפיים בקשת

ביוני השנה הצטרף בית הספר היסודי קשת למיזם ‘כנפיים של בובה’ כאשר התלמידים הכינו מצעצועי הפלסטיק הצבעוניים המשומשים את הכנפיים הצבעוניות שהוצבו על קיר בית הספר.

כל שרצו היה לעוף. תלמידי קשת במהלך הכנת המיצג

כנפיים ברות

גם בבית הספר התיכון הצטרפו למיזם.

יעל גביש, מורתה של חברת המשפחה, שיתפה תיאור מרגש של הזיכרונות ממשפחת קוץ והזמינה את העוברים ליד בית הספר לבוא ולהתייחד עם זכר המשפחה בחצר בית הספר.

״כל שביקשו היה לעוף״

כנפיים צבעוניות ואופטימיות על קיר בית הספר… הכנפיים שם כבר מספר שבועות. לאחר הכנתן על ידי תלמידות ותלמידים מבית הספר, נתלה שלט זמני המספר על המיזם האומנותי שיזמה ליבנת קוץ ועל אביב, רותם, יונתן ויפתח שכבר לא יראו את הכנפיים.

זמני. כי אולי  כל המצב הזה זמני?

ואז החלטנו שהגיע הרגע לתלות שלט קבוע, כי המצב  אינו זמני.

אני מסתכלת על הכנפיים ונזכרת בתלמידה שלי שהתגוררה באחד הקיבוצים בעוטף. היא היתה בגדרה בזמן שחברותיה וחבריה התמודדו עם הזוועות של השבעה באוקטובר. ואני זוכרת ששוחחתי איתה והצעתי לה לכתוב את מה שעברה, אולי זה יעזור לה לעבד. המקסימה והרגישה הזו בהתחלה התחבטה ואז החליטה שהיא אכן כותבת ובאה לתת לי את שכתבה. דף מקופל מספר פעמים. וחיכיתי לסוף יום הלימודים כשבית הספר ריק והשמש כבר מתחילה לשקוע. פתחתי, התחלתי לקרוא את השורות הכתובות בצפיפות ובכתב קטן קטן. ונחנקתי. דרך המילים שלה שמתארות את השעות ההן של שבת, ראיתי את שהרגישה וחשבה.  ובפעם ההיא, כשקראתי, ראיתי שהזכירה את משפחת קוץ שהיא ומשפחתה הכירו. כתבה איך החברות שלה מכפר עזה סיפרו לה שהם מנותקי קשר ואיך היא דאגה.  ואחר כך כתבה על ההודעות הקשות שהחלו להתקבל, על המשפחות שהיו ואינן, על החברות, החברים, על הלוויות הרבות בה היו הוריה.

אני מסתכלת על הכנפיים, ״כנפיים של בובה״,

מחייכת כשנזכרת איך תלמידות ותלמידים הצטלמו לידן כי הן פשוט מעלות חיוך ומכניסות מן שמחה ללב.

כמה הן צבעוניות, משמחות ואופטימיות וכל כך מסמלות את הקוצים שהיו נטועים בארץ הזו, אבל עם הרבה מעוף, חלומות ושאיפות ועם הרבה אהבה לאנשים באשר הם ולקהילה.

תודה עדי, טליה ושרון על העזרה במימוש המיזם

תודה לטק-סיין על השלט

ממליצה להוסיף צבע ואופטימיות דרך פעילות קהילתית משמחת וצבעונית. כנפיים של בובה Wings of Hope

ואם אתם בגדרה, מוזמנים לקפוץ לתיכון דרכא רות, הכנפיים הצבעוניות שם.

כל שביקשו היה לעוף. שלט ההנצחה בצמוד למיצג על קיר בית הספר התיכון רות