“אני מתאפקת כל היום”

כמעט שנה לאחר העברת תחנת הקצה של קוי האוטובוס, עדיין לא נמצא פתרון לצרכי הבסיסיים של הנהגים והנהגות בשירות תושבי גדרה

תנאי שירות. אם יצא לכם לעבור מתחת לגשר כביש 7 בגדרה ולהתקל בריח שתן באזור – אל תאשימו את הנוער בגדרה.

תחנת הקצה של קוי האוטבוס הפנימיים בגדרה, התחנה בה עוצרים הנהגים למנוחה בין קוי השירות וממתינים לשעת היציאה לקו הבא, הועתקה לפני כשנה למתחם שמתחת לגשר כביש 7 ביציאה הדרומית של גדרה, בצמוד לעדכון בשינוי קו מספר 1.

תנאי שירות – אפילו שירותים כימיים עוד אין

כבר לפני שנה פרסמנו כאן את תלונות הנהגים והנהגות בקוים השונים העובדים בשירות תושבי גדרה ולא מקבלים במהלך יום העבודה את התנאים המינימליים להם זוכים נהגים העובדים בתחנות קצה מבוססות.

עד היום, בנקודת העצירה החדשה, שבה גם שירותים כימיים שהובטחו להצבה לטובת הנהגים והנהגות טרם הוצבו, אין כל מענה לצרכי הנהגים הנאלצים לנסוע לתחנת הדלק הקרובה, להחנות את האוטובוס במתחם התחנה ולו כדי לגשת לשירותים.

זה שהולך וזה שבא. אוטובוסים מתחת לגשר כביש 7 בגדרה

“ריח חריף של שתן עולה מהעמודים של הגשר מתחת לכביש 7 ביציאה הדרומית מגדרה, וכתמים כהים מקיפים אותם.”

בעקבות כתבת ‘גדרה היום’ על תנאי השירות של נהגי אגד בקוים הפנימיים של גדרה, גם עיתון העובדים ‘דבר’ מפרסם כתבה נרחבת בנושא.

על פי כתבת ‘דבר’ שהובאה על ידי ניצן צבי כהן ריח חשיף של שתן מצטבר בצמוד לעמודי הבטון של הגשר שאותם מוצאים בלית ברירה הנהגים כמקום בו הם מתפנים.

“אמרו לנו להיכנס עם האוטובוס לתחנת הדלק”

בכתבה מביאים את דבריו של אטיאס, אחד הנהגים בקוים הפנימיים אשר מספר כי בהנהלת אגד פטרו את טענותיו ושלחו אותו לסיבוב פרסה

“בהנהלה אמרו לנו שאנחנו יכולים ללכת להתפנות בתחנת הדלק של פז, אבל התחנה במרחק חמש דקות הלוך, חמש דקות חזור, כשההפסקה שלנו פה היא בדרך כלל פחות משבע דקות. אמרו לנו להיכנס לשם עם האוטובוס, אבל תנסה לדמיין מה זה להיכנס עם אוטובוס לתחנת דלק – זה תמרון לא פשוט, אפילו מסוכן.”

תמרון מסוכן. אוטובוס של אגד חונה בתוך מתחם תחנת הדלק (צילום: צוות ‘גדרה היום’)

“אני מתאפקת כל היום. מצמצמת בשתייה ומסיימת את העבודה עם כאב ראש וחולשה”

עוד מצוטטת בכתבה הנהגת סיגלית מרגי, נהגת אגד תושבת גדרה, אשר משקפת לקורא את הקושי היומיומי של נהגות בקוים הפנימיים של גדרה.

“יש גם נהגות שמנסות למצוא מקום בשיחים להתפנות ופעם אחת מישהו צילם את אחת מהן. מבחינתי זו פשוט לא אופציה. אז אני מתאפקת. מצמצמת בשתייה ולפעמים מסיימת את העבודה עם כאב ראש וחולשה. הייתה גם פעם אחת שבה עצרתי בתחנה המרכזית כי לא יכולתי להתאפק – וקיבלתי דו”ח. ניסיתי להסביר לשוטר אבל זה פשוט לא עניין אותו”.

לכתבת דבר המלאה – הקישו כאן.